המטעים הראשונים ניטעו על אדמת הבֶּדוּס = האדמה הראשונה שקיבוץ מענית קיבל עם עלייתו להתיישבות, מזרחית לגלעם. על חלק מאדמות אלו צומחים כיום עצי פאולוניה. הבננות ניטעו מיד אחרי מלחמת השחרור, ב-1949, אך הן לא הצליחו להתפתח ולהניב כי זהו אזור נמוך, בין שני ואדיות, ובחורף יש בו קרה. החלקות הבאות נשתלו באזור אבו-טיטני מצפון, מזרח ומערב לצומת ובאמצע שנות ה-50 ניטעו בננות בגבעה שממול הכניסה לקיבוץ מצר. בשנות השיא הגענו במענית ל-240 דונם בננות וליבול של 1200 טון(!) ש-50% מהם יוצאו ליוון, יוגוסלביה, בולגריה, קפריסין והשאר נמכר בשוק המקומי.
במהלך שנות ה-60 התחילו לנטוע שתילי אבוקדו בין הבננות. מיעוט השטחים המתאימים לגידול בננות מחד, וחוסר רנטביליות מאידך גרמו לצמצום שטחי הבננות, ובמהלך שנות ה-90 נשארו רק כ-30 דונם בננות אורגניות שיוחנן מרגלית טיפח, עד לחיסולן הסופי בקיץ 2001.
עובדי הבננות היו: אליק רזניק, ראובן כהן, אליעזר בן דוד, עלי אבו טאלב מכפר קרע, מנג'ם מכרכור, יגאל ברקת, מנשה אופיר, יוסי כהן, יחיאל חיים , יואל רצון, דוד הראל, אריק חצור, יוחנן מרגלית ואחרים, שעבדו תקופות קצרות. חברים רבים נטלו חלק בגיוסים לשתילת ולקטיף בננות