זכרונות של יגאל ברקת –מה רציתי להיות כשאהיה גדול

ביום כיפור מצאתי זמן לצפות בסדרת תוכניות של יואב שמיר –פילם "למי קראת זקן ". בין השאר יש שם פרק תחת הכותרת "מה רצית להיות כשתהיה גדול " . תוך כדי צפיה זה עורר אצלי את המחשבה ונזכרתי במשהו שקשור לנעורי . הימים היו באמצע שנות ה- 50 של המאה הקודמת. אני בגיל 15, תלמיד במוסד "מבאות עירון" , בן המחזור הראשון של קיבוץ מענית שהיה אז סביב שלוש-עשרה שנים אחרי העליה על הקרקע .

אני זוכר שבערך מגיל 10 והלאה, בכל פעם ששמעתי קול של חצוצרה מנגנת או סתם תרועת חצוצרה, זה עשה לי צמרמורת. היתה לי תחושה שאני רוצה וחייב לנגן על חצוצרה . הרגש הזה התחזק מאוד במוסד, שם מדי בוקר אחד מבני הכיתות הבוגרות היה תוקע בחצוצרה כדי להעיר את כל המוסד סביב 06.30 בבוקר לקראת התחלת הלימודים בשעה 07.00 . (אני זוכר שם של אחד החצוצרנים –בָּרַקי מקבוצת תומר מעין שמר). אגב במוסד היו אז רק ארבע קבוצות ולא יותר מ- 100 תלמידים . במענית העניה לא היה סיכוי שיקנו חצוצרה וישלחו אותי ללמוד לנגן . רק מי שהוריו "השיגו" בשבילו כלי נגינה יכול היה ללמוד לנגן, וכך הסתפקתי בידע שלי על חלילית כפי שלמדנו כולנו בכיתות היסוד עם יצחק פרי ז"ל, המורה המיתולוגי של קבוצת אורן .

לאמא שלי, שנולדה בפולין, נשאר אחרי השואה אח אחד ששרד את התופת. הוא איבד שם את כל משפחתו ונישא שנית לאחר המלחמה לניצולת שואה . באמצע שנות ה-50, במשטר של גומולקה בפולין, התאפשר ליהודי פולין לעלות לישראל . וכך היה גם עם אחיה של אמא שלי ואישתו. כששמעתי מהורי שהאח רובין עומד להגיע לישראל ביקשתי מהם שהוא יביא לי משם חצוצרה. מכיוון שהיתי ילד יחיד להורי ונדנדתי להם רבות על כך הם פנו לאח שיביא "לילד" חצוצרה. הגיע היום הגדול והאח הגיע באוניה לחיפה ומשם למענית, עם כל הרכוש שמותר היה להביא מפולין לישראל . המזוודות נפתחו בבית ההורים שהיה כבר בשיכון א', וריח חריף של נקניק נישא באויר . אני כולי במתח: תיכף תצא החצוצרה, והנה הדוד מוציא כלי נשיפה קטן ביותר עשוי מתכת בצבע כסף –זה היה פיקולו ולא חצוצרה... אכזבתי היתה נוראה ונדרשו לי ימים רבים של הסברים על חיסרון כיס (הדוד היה חייט של בגדי גברים ) ועל כך שהיה בטוח שזו חצוצרה קטנה . הפיקולו היה בבית הורי עוד ימים רבים ואני כמובן לא השלמתי עם רצוני לנגן על חצוצרה עד היום הזה . אגב, הכלי לבסוף נמסר לועדת מוזיקה במענית (בקיבוץ ה 100% שיתופי), ואינני יודע עם בכלל מישהו למד לנגן בו ומה קרה לכלי לבסוף. ואת מה "שרציתי להיות כשהיה גדול" שניתי לחלוטין במהלך החיים !!