9.9.2012
לחברי מענית ולקוראי אתר מענית שלום ושנה טובה,
אני רוצה להודות לכל החברים, התושבים וחברי הקהילה אשר עשו במלאכה והרימו את חג ה-70 למענית לאורך כל השנה האחרונה, ובמיוחד באירוע הגדול שהתקיים אתמול. עשיתם עבודה למופת ובאמת הוכחתם (כפי שאמרה רונית בן טל בהצגה ) שיש שמחה ויש תרבות במענית. אינני רוצה לציין שמות ואני בטוח שכל אלו שיקראו רשימה קצרה זו והם בין העוסקים בעשייה יבינו שזה מופנה אליהם . תודה גדולה !!!
ובכל זאת, ברצוני להעלות סוגיה אחת שמציקה לי לאחר המופע הגדול של אתמול . בניגוד לתערוכה היפה והמרשימה, שבה ניתן מקום מכובד וביטוי הוקרה לדור המייסדים - במופע בלט מאוד היעדר איזכור יותר ממשי של דור זה, דור הוריהם של מרבית בני מענית בגילאים שבין 73-50. זה הדור שהגיע למענית, לגבעה החשופה של סלעים וקוצים, והפך את המקום לבית ירוק פורח . זה הדור שבנה את הישוב בידיו, שהקים את המשק החקלאי והמשיך לעבוד בו שנים רבות, שהקים ועבד בכל השירותים הציבוריים של הקיבוץ. זה הדור שהקים את "גלעם" ועבד בו שנים רבות . זה היה הדור שמסר את המושכות לבניו ובנותיו ולמצטרפים רבים נוספים אחרי 30-40 שנים קשות ומסובכות, כאן במענית ובישראל .
מבחינה טכנית עמד המופע על רמה גבוהה, והורגשה היד המקצועית של מפיק האירוע. אני בטוח שהחומרים שנבחרו למופע היו אלו שגירו את דמיונו היוצר של הבמאי בפוטנציאל שבהם, ולאו דווקא מבחינת ערכם ומשקלם ההיסטורי-מקומי. חבל מאד שצוות מקומי לא עבד איתו יותר בצמידות, וביקר והנחה אותו בבחירת החומרים, וכך לא נמצאה דרך בתוך מופע חד פעמי אדיר, שבהחלט ריגש אותי ואולי רבים כמוני , לציין בצורה בולטת ומודגשת את חלקם של המייסדים.
אני מצדיע להם, ואני מקווה שגם בשמכם.
חבל גם, שביום העליה לקרקע, ב-6.9, הגיעו מעטים כל כך לבית הקברות, לזכור את המייסדים שהלכו לעולמם ולהוקירם.
חג שמח ושנה טובה !
יגאל ברקת .
יגאל שלום ושנה טובה !!
קראתי את מכתבך (המועתק כאן בהמשך) וברצוני להביע את מלוא הזדהותי. זה היה יותר ממתבקש, להזכיר, לציין, לשבח ולהעריך את המייסדים. הלוואי והייתי יכול להאמין כי עובדה מצערת זו היא תוצאה של שגגה בלבד...
בהזדמנות זו אני מצרף כאן את "דבר הקיבוץ" שנשאתי בחג ה-35, בשנת 1977. (את המסמך קיבלתי מרינה).
זאת ועוד: לדעתי קטעי הסרט והשילוב שלהם בתוך המסכת היה מוצלח. אבל היה חסר לי היער מסביב, כי הוא יותר מכל דבר אחד יכול להצביע על ההבדל הכביר בין השממה שמצאו המייסדים בשנת 1942 לבין היש הגדול בהווה.
בהקשר לזה, נדמה לי כי גם קבוצת "ניצנים" היתה ראוייה לציון מיוחד. אנו הגענו למענית ב-16.12.1947, כלומר כ-5 שנים אחרי העלייה להתיישבות. נדהמנו מן השממה מסביב ובקושי מצאנו עץ אחד -השיזף הזקן- , מספר בודד של שיחים ומרחוק עץ חרוב בודד. אילו היה מוזכר ולו בצילום בודד, היער מסביב, לבטח היה צריך לציין מי שתל את העצים ?
אנחנו עשינו זאת בעבודה מפרכת, כמעט כל יום משעה 6:00 בבוקר לאורך 5 שעות עבודה, ובמשך יותרמשנה, בניצוחם של שמואל מעיין ואהרון הראל. שניהם לא הקלו עלינו ... וגם הברחשים הציקו ללא נשוא.
לרבים מדי היום במענית נדמה, כי היער המפואר נמצא סביב מענית עוד מימי הרומאים, או לכל המאוחר מימי התורכים.
זה חבל מאוד. חג 70 היה חייב להביט אחורה ולפאר את מעשה המייסדים.
מבחינה זו, מכתבך חשוב ביותר ואם הוא יצליח להגיע לכל הציבור, כולל בני הנעורים, יהיה זה כעין תיקון משמעותי בעל ערך רב.
ב ה ע ר כ ה , פ נ ח ס