כשלאה עובדת אנחנו מתעוררים לריחות של לחם מטוגן. בלי לדעת שיכולות להיות אפשרויות אחרות- למשל לישון עד מאוחר- כולם מתייצבים לארוחת בוקר של שבת. תמיד יהיה גם סלט ולאה תדאג שכולם יאכלו, בגלל שבשבת היא גם מטפלת, ולא רק אמא של עידו. רק לסמדר מותר לא לאכול. היא מתעקשת ולא אכפת לה, כי בשבת היא תמיד הולכת לארוחת בוקר מסתורית אצל לֵייקה ואברי, שהם סבא וסבתא שלה. מה היא אוכלת שם? האם יכול להיות שאלו אינם המאכלים האנינים והנשגבים שאנחנו מדמיינים, אלא פשוט לחם מטוגן?
כשאַשֶר עובד יש ארוחת בוקר אקסטרווגנטית- מציות במקום לחם מטוגן. כל השנה. וזה מובן מאליו, הרגל כל כך מושרש, שאף אחד לא שואל מאיפה יש לו מצות. אולי הוא אוסף את כל השאריות של הקיבוץ מפסח לפסח ומחביא אותן במחסן ענק?
אחרי ארוחת המציות -שהתוספת היחידה שמגיעה איתן היא סוכר, אותו אשר מרשה לפזר בנדיבות- הוא מראה לנו את ראשי הפרקים של הפרק החדש בסאגת אוּמְפּוּרוּמְפּוּם, כתובים על קופסאות סיגריות. לרגע משתתק מהלך הבוקר הקבוע, כאשר אנחנו עוצרים בפתח את הריצה לבתי ההורים ומתקבצים סביבו. אפילו סמדר, שכבר הגיעה לקצה הדשא, מתגנבת בחזרה. אנחנו מרימים עיניים משתאות כשהוא מחייך אלינו בזווית הסיגריה מעל הבטן הגדולה, ומהמהם- חכו חכו, בהשכבה...
בין הבוקר לערב מוסט אוּמְפּוּרוּמְפּוּם הצידה. שבת היא בעיקר אמא ואבא. מוזיקה של שבת- קונצרט ברשת א' אצל ההורים, ואצל הסבים מכונת כתיבה של יומן השבוע.
בַּחורף שבת היא יער ופטריות, בקיץ היא בריכה, באביב ראָשנים במעיינות ופריחה בחרוב הבודד, ובסתיו מהדקים את הכותנה בפלחה. ויש את האורחים העירוניים שמגיעים בדיוק בשעה שההורים רוצים ללכת לנוח - אֶקשן במקום מנוחת צהריים- איזה כיף!
ופעם בחודש, מגיע הערב של מוצאי שבת ואנחנו נזכרים- אוּמְפּוּרוּמְפּוּם! פתאום רוצים כולם לחזור לבית הילדים להשכבה. כולנו ממהרים ללבוש פיג'מות ולהיפרד מההורים - יש אוּמְפּוּרוּמְפּוּם, כמעט כמו סרט לילדים!
אנחנו במיטות, מהודקים, נוצצי עיניים ומקשיבים, ואשר, כבד על כיסא קטן במסדרון, לוקח אותנו רחוק במחוזות דמיונו בעקבות אוּמְפּוּרוּמְפּוּם, הגיבור האולטימטיבי.
הוא חזק יותר מפופאי, תחמן יותר מדני-דין וחכם יותר מכל השביעיה הסודית ביחד. אוּמְפּוּרוּמְפּוּם נלחם, ניצל, מציל ועובר הרפתקאות מסמרות שיער עם ריש יוונית מתגלגלת, ואנחנו בכלל לא פוחדים, כי אשר שומר עלינו במסדרון.
|
|
|