הקמת ענף הפלחה במענית החלה בשנת 1941, עם התכנון והתחזית לעתיד. נעשתה תוכנית לעיבוד השטחים בעזרת חברי עין-שמר ולרכישת הציוד המיכני הדרוש, כגון: מחרשות ערביות, משדדה, מזרעה, מחרשה עם מכונת זריעה (בוגר), מקצרה, מכבש לסוסים, 2 זוגות בהמות לעבודה – כל זה ועוד בסכום העתק של 553 לא"י (לירות ארץ-ישראליות). דובר על סיקול והכשרת 600 דונם בבצוע חברי מענית.
עם העליה להתיישבות ב-1942 נזרעו השדות שהוכשרו והוחל בגידול חיטה ושעורה ועוד גידולי שדה. בשנת 1951 הוקצו למענית שטחי קרקע בנגב וצוות הפלחה עיבד אותם, כאשר כמה פלחים ומבשלת יורדים לדרום, גרים בפחון ללא ריצוף וללא חשמל, ומגיעים רק אחת לשבוע הביתה. 1500 דונם היו בפלוג'ה, שמהם קרוב ל-700 דונם סורגום (דורה) והשאר חיטה. הגידול התבסס על גשמי החורף שהנגב לא התברך בהם, אך הצליחו להגיע ליבולים יפים. עיבוד השדות בנגב נמשך עד סוף שנות החמישים.
בשנת 1956 פקדה את הארץ מכת ארבה וגם שדות מענית הותקפו על-ידי נחילי ארבה. החברים והילדים יצאו לשדות כשהם מצויידים בפחים ודופקים עליהם כדי להניס את הארבה שפשט על השדות ופגע גם במטע הבננות. הנזקים היו רבים.
ענף הפלחה נחשב מאז ומתמיד לענף נחשק ומוערך והצעירים נמשכו לעבוד בו מגיל צעיר. בשנות ה-60 וה-70 היתה הכותנה הגידול המרכזי בפלחה, ובצידה חיטה ותירס לתחמיץ וחציר.
ענף הפלחה קיים עד היום במענית, ונקרא כיום גד"ש.