אליק (אליהו) רזניק, ז"ל
5.8.1913 – 13.3.1998
אליק,
באתי להיפרד ממך אחרי 65 שנות ידידות, שלא
נפסקה במשך כל השנים.
את כל האירועים – השמחות והעצב שפקדו את
משפחתך ואת משפחתי, חווינו ביחד.
אליק נולד ב- 1913 במשפחה אמידה. הוא גדל
והתחנך בקוסטופול, עיירה עם קהילה יהודית
די גדולה בווהלין. למד בבית-ספר "תרבות"
והמשיך בתיכון מקצועי בוילנה. מגיל צעיר
מאד השתייך לתנועת "השומר הצעיר", היה
פעיל בקן ומדריך. במאי 1932 יצא להכשרה.
למעשה, הוא נשאר בעירו, כי ההכשרה היתה
בקוסטופול. הוא המשיך לעבוד מספר חדשים באותה משרה שבה עבד לפני צאתו להכשרה,
כי הרוויח יותר משאר החברים, שעבדו ב"עבודות שחורות". אבל אחרי זמן-מה עזב והצטרף
לשאר החברים, לעבוד בעבודה פיזית.
אני הכרתי את אליק מהיום הראשון שהגעתי להכשרה. הגענו, קבוצה ראשונה, מקונגרס פולין וגליל לודג'קליץ',
שהתאחד עם גרעין "אל-על" בווהליניה. למחרת יצאנו, חלק מהקבוצה שלנו וחלק מהקבוצה שהיתה בקוסטופול,
לכבוש מקום הכשרה חדש בעיירה ברזנו. בינינו היה גם אליק. זה היה בדצמבר 1932. עברנו יחד בכמה מקומות-הכשרה.
התנאים היו קשים מאד, העבודה מפרכת, במשכורת נמוכה. עוני רב ותנאים סניטריים פרימיטיביים.
אבל היינו צעירים מלאי מרץ והתלהבות, והעיקר שעושים הכל למען עליה ארצה.
ביולי 1934 אליק עלה ארצה באניה המפורסמת "וֶלוּס", שלא הצליחה להוריד את העולים שהגיעו לחופי הארץ ליד גבעת-אולגה, נרדפו ע"י הבריטים והסתובבו בים מספר חודשים, בתנאים גרועים מאד.
וכך, רק אחרי כחצי שנה, בינואר 1935, אליק הגיע ארצה, לגרעין במשמר-העמק ואח"כ בעין-המפרץ. שם למד טייחות ועבד במקצוע זה גם בכרכור, כשהגיע הגרעין לעצמאות בקיץ 35'. נוסף לעבודתו בטייחות ובפרדסים היה אליק גם נוטר במשמר הגבול ברשות הבריטים, ונשא בתפקידים שונים: גזבר, מזכיר ועוד. אני הגעתי לכרכור מאוחר יותר, ושוב נפגשנו. אליק עזר לי הרבה.
את אחוה הכיר אליק עוד בהכשרה ונוצר ביניהם קשר רציני, אבל אחוה הגיעה ארצה רק בשנת 1939, כי לא קיבלה קודם סרטיפיקט, ואליק דאג לה מאד. כאשר אחוה הגיעה ארצה הם הקימו משפחה ולא היה גבול לאושרם כשנולד עודד, בנם הבכור והיחיד.
כשעלינו להתיישבות בנו בו-זמנית גם את "גלעם" ואליק נמנה על עובדיו הראשונים
וכשהתחלנו לפתח את המשק ולנטוע מטעים, עבר אליק לעבוד בבננות ואחר-כך באבוקדו. גם בענפים אלה היה מהמייסדים והראשונים.
אחרי שנים רבות עבר אליק לעבוד ב"גרנות", במחלקות שונות, ומילא תפקידים מגוונים. בכל שנות חייו בקיבוץ מילא אליק תפקידים מרכזיים, חברתיים וכלכליים. בשנותיו האחרונות שימש כקופאי-בית, והיה מוכן לעמוד לרשות החברים במשך כל שעות היום, ובפרט לתת שירות לחיילים שבאו לחופשה.
לאליק ולאחוה היו חיים מאושרים. עודד גדל והקים משפחה. נולדו נכדים ולא היה גבול לשמחתם, לאושרם ולגאוותם על הנכדים.
לרוע מזלם, חלתה אחווה במחלה ממאירה ועל אף מאמצי הרופאים נפטרה בפברואר 1983. היתה זו מכה קשה עבור אליק. בצלאל ואני בילינו הרבה עמו, כי הלבד היה לו קשה אחרי שנים ארוכות של זוגיות מאושרת.
שלוש וחצי שנים אחרי פטירת אחוה הכיר אליק את יהודית, ושוב הקים משפחה חמה ואוהבת. נוצרו קשרים חמים בין שתי המשפחות והילדים.
אליק זכה לעשר שנים של חיים יפים ומאושרים, עד שחלה. מחלתו היתה קשה וליבו לא עמד בה. הוא סבל בשקט ולא רצה להכביד על יהודית והילדים. הרביתי לבקרו ושוחחנו על נושאים רבים, וגם העלינו זכרונות מתקופת ההכשרה, הימים הראשונים בכרכור ובהתיישבות. דיברנו על חוויות משותפות או החלפנו דעות על ספרים שקראנו. היה לאליק זכרון נפלא, עד הרגע האחרון. היה מדקלם שירים בפולנית ובעברית, אשר למד בנעוריו.
אליק,
תחסר לנו מאד ונזכור אותך תמיד.
וליהודית תנחומים. טיפלת באליק במסירות ובדאגה.
בידידות,
בלה שמחוני