הנצחה

אושי (מנחם) רם, ז"ל ( 6/3/2010)
אושי נולד ב- 25.3.1915 להוריו אברהם ומלכה הוך בעיר לֶויצַה שבצ'כוסלובקיה. אביו היה מורה ופקיד ואמו גידלה את שנים-עשר ילדיהם וטיפחה את בית המשפחה. גם האב וגם האם הצטיינו בקול ערב והיו מרבים לשיר בבית. בית ההורים היה בית יהודי אדוק ותרבותי. ההורים עודדו את הילדים לקרוא וכל החגים היהודיים נחוגו כהלכתם, בהתכנסות של כל המשפחה בשירה ובשמחה.
אושי למד ארבע שנים בבית-הספר העממי היהודי וארבע שנים נוספות בבית-ספר תיכון צ'כי. הוא היה ספורטאי מצטיין, ועל כן לא סבל בשל יהדותו בתקופה שבה הרימה האנטישמיות ראש גם בצכוסלובקיה. מגיל ארבע-עשרה עבד אושי בחנות טקסטיל גדולה, כדי לעזור בכלכלת המשפחה, ולמד לימודי-ערב. אושי הפך חילוני והיה שותף ב 1928 להקמת תנועת השומר-הצעיר בעירו.
למרות התנגדות הוריו יצא אושי בגיל שמונה-עשרה להכשרה ובשנת 1935 עלה ארצה והצטרף לקיבוץ "עין הקורא" (לימים שער הגולן) שישב בראשון-לציון. כעבור זמן-מה בחר הגרעין להשלים את קיבוץ מענית שהיה בכרכור. אושי זכה להיכלל בין הראשונים שעלו להתיישבות באדמות חירבת בדוס. על חדוות העשייה החלוצית בקיבוץ הצעיר העיבו הבשורות הקשות שהגיעו מאירופה : הוריו ושמונה מאחיו ואחיותיו הושמדו בשואה.
בשנת 1940 התחיל אושי קריירה מפוארת ורבת-שנים בגן הירק. אושי ראה בעבודה ובחקלאות דרך חיים וניהל עמה סיפור אהבה רב שנים. אושי הפך לאיש מקצוע ובר-סמכא בארץ בגידול ירקות בכלל, ותפוחי-אדמה בפרט, הדריך וטיפח דורות רבים של ירקנים.
מי מאתנו בני הקבוץ לא זוכר את אושי בעונת ההוצאה של תפוחי האדמה ? שנה שנה פגשנו אותו רץ ומתרוצץ בשורת האיסוף, עוזר למתקשים, נוזף ב"מחפפים" שהשאירו תפוחי אדמה בתלם, מביא שקים ודואג לארוחת הבוקר המסורתית – מיץ וחביתה בין שתי פרוסות לחם.
בשנת 1978, בהיותו בן 63, פנו אל אושי מבית-החולים "שער מנשה" בבקשה להקים ולנהל בהתנדבות גן-ירק, כחלק מתהליך הריפוי והשיקום יעבדו החולים. אושי ראה בעבודתו שליחות והקים גן-ירק לתפארת, שתוצרתו סופקה למטבח בית החולים ולמטבחים אחרים. מהכנסות גן הירק נבנתה בריכת שחיה, ושופצו אולם הספורט והמועדון בבית החולים. בירחון ארגון מגדלי הירקות שהופיע בשנת 1992, נכתב על הפרויקט של אושי כי זהו פרוייקט ייחודי, שאין דומה לו בעולם פרויקט אשר מצליח לשקם נפגעי נפש באמצעות עבודה חקלאית.
בעבודה התנדבותית זו התמיד אושי שבע-עשרה שנים,בנוסף ובמקביל לעבודתו במענית. אושי זכה לקבל על כך פרס מהמועצה האזורית מנשה ופרס מטעם שר הבריאות. אך הפרס האמיתי היה – כפי שהעיד אושי עצמו – כי זכה וראה בהשתקמותם של נפגעי הלם-קרב וחולים נוספים כתוצאה מעבודתם בגן-הירק .
אושי התמיד בעבודה חקלאית עד גיל שבעים, אולם לא פרש לגמלאות. הוא עבר לעבוד במחסן הביצים של הלול, ובתקופות שבהן לא היו ביצים עבד בחדר האוכל. משנסגר מחסן הביצים עבר לעבוד בבית-האריזה של "גלעם". "אני עובד – משמע אני חי" – היה אומר תמיד.
אושי מילא בקבוץ תפקידים רבים. הוא נודע בנאמנותו לעקרונות הקיבוץ, הקפיד להשתתף בשיחות הקיבוץ ומימש במלואה את הדמוקרטיה הקיבוצית, שבימיה הטובים דרשה וחייבה מעורבות פעילה ועשייה למען הכלל. אושי הוא היה ספורטאי נלהב. בצעירותו שיחק והתאמן בענפי ספורט שונים ובבגרותו הפך לעסקן ספורט, וליווה בעניין את ספורטאי מענית בפרט וספורטאי ישראל בכלל, במשחקיהם בארץ ובחו"ל. אחרי כל משחק גורלי היה מחליף רשמים בהתלהבות עם כל מי שהתעניין בנושא.

בימיו הראשונים של הקיבוץ הקים אושי משפחה עם מלכה לבית בורגר. ביחד הביאו לעולם ארבעה ילדים: הדסה, הבת הבכורה של הקיבוץ, עמיר, אמנון ועינת. אושי היה אב מסור וגאה מאד בילדיו. לא אחת עמד בפני דילמה וצורך לבחור בין רצון מי מילדיו וטובתו, לבין עקרונות הקיבוץ ותמיד השכיל למצוא את האיזון בין הקטבים ולתת לילדים את מלוא התמיכה והעזרה. ברבות הימים הפך לסב גאה ומאושר לשלושה-עשר נכדים וזכה לראות שלושה-עשר נינים. משהתרופפה בריאותו והוא עבר להתגורר בבית "לי ולך" "קצר" אושי את פירות השקעתו ואהבתו לילדיו וזכה לטיפול ולליווי מסור של ילדיו, נכדיו וניניו.

אושי היה בעל מזג טוב, חוש הומור ושמחת חיים עם זאת ידע גם ידע להתרגז ולהתפרץ כאשר הכעיסו אותו ופגעו בעקרונות שבהם האמין בכל מאודו. אושי היה נמוך קומה אך ללא ספק נמנה על נפילי הדור ההולכים וכלים מן העולם.

אדמת מענית שכל כך אהבת וטיפחת קולטת אותך לחיקה באהבה רבה. אנו סמוכים ובטוחים כי גם למעלה בגן עדן תעשה גן-ירק לתפארת, שיספק ירקות לסעודות השוֹר האָבוּס ובשר הלוויתן. נוח בשלום על משכבך . נשמתך צרורה עמנו.
7.3.2010