הנצחה

חביבה רייק הייתה אחת משתי הצנחניות שהוצנחו מאחורי קווי האויב הנאצי באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה.

נולדה ב-1914 בסלובקיה. הייתה חברת "השומר הצעיר" ובשנת 1939 בהיותה בת 25, עלתה ארצה באוניית מעפילים לקיבוץ מענית.

 

לימים התגייסה לפלמ"ח, התאמנה ביגור ובחניתה, עברה קורס מפקדי כיתה בג'וערה ונשלחה לתפקידי הדרכה באשדות יעקב ובאפיקים. בשנת 1944 החליטה להתנדב לצבא הבריטי ולהצטרף למשלחת הצנחנים המיוחדת. באפריל 1944 עברה קורס צניחה ברמת דוד. בגמר הקורס הגיעה לאיטליה ומשם טסה למחוז ילדותה שהפך למרכז המרד הסלובקי. בשטח זה התקבצו 5000 פליטים יהודים מהסביבה.

חביבה התחילה לארגן פעילות בשטח. היא רכשה מזון עבור הפליטים והפרטיזנים ועזרה לבנות בתי מלאכה לתפירת בגדים לפליטים ומדים לפרטיזנים. היא סייעה בהכנת בונקרים למקרה שהמרד ייכשל, שם יוכלו היהודים להסתתר. במקביל יזמה רעיון נוסף – לאסוף ילדים יתומים שנותרו בקהילה היהודית ולהבריחם לאוקראינה במטוסים שיבואו מברית המועצות.

חביבה הקימה תחנת שידור ותחנות מעבר מפולין לסלובקיה, על-מנת להבריח שבויים וטייסים של בעלות הברית.

 

ראשי המרד הסלובקי  התכוונו לרכז את הלוחמים בהרים ולנסות להחזיק מעמד עד בוא העזרה של כוחות הצבא האדום.

חביבה עלתה עם המורדים והפרטיזנים לכפר בהרים, תוך כדי לחימה. העלייה היתה קשה, בעיקר משום שהיה צריך להגן על הילדים והמבוגרים וציודם. בלילה הראשון לבואם, הם הותקפו ע"י אנשי האס. אס. וכוחות העזר האוקראינים של הצבא הגרמני.

חביבה וחבריה הצנחנים, רפי וייס וצבי בן-יעקב הצליחו להמלט, אולם כששבו למפקדה הסלובקית בהרים נתפסו ונכלאו. צבי בן-יעקב נורה למוות. חביבה ורפי הוצאו להורג יחד עם עוד 200 יהודים שנתפסו ב-20 לנובמבר 1944 בקרמניצה. הם נקברו בקבר אחים, יחד עם מאות נרצחים מקומיים.

 

בתום המלחמה הוציאו הרוסים אתהגופות והעבירו אותן לבית עלמין בפראג. את גופתה של חביבה זיהו תחת שמה המחתרתי "עדה רובינזון", וכך נקברה כשעל קברה צלב. כעבור כמה שנים, משהגיעו שליחים מהארץ לאתר את גופות הצנחנים, זיהו את גופתה על-פי מדי הצנחנים הבריטים שבהם נקברה.

בשנת 1952 הועלו עצמותיה של חביבה ארצה והיא הובאה למנוחת עולמים בחלקת הצנחנים  בהר הרצל בירושלים.

על-שמה קרוי קיבוץ להבות חביבה וכן מוסד גבעת חביבה הסמוך לקיבוץ מענית