| דברי פרידה מגיל נוימן, בשם קבוצת רקפת, 19-03-2023 גיל, הצטרפת אלינו לקבוצת רקפת בגיל 10 בערך. היינו קבוצת ילדים קטנה
(5 בנות, 3 בנים) שגדלה יחד בבית הילדים, כמקובל בחינוך המשותף. נדמה שהרקע להצטרפות המשפחה לקיבוץ עם שני הבנים – גיל ושי - הייתה חברות קרובה עם איציק פיין ז"ל. עוד נדמה לנו שאימך עדנה התייחסה לשינוי הגדול שחל בך – מילד מופנם, מסתגר ובודד – לטיפוס חברותי ופעלתני.
אנחנו בקבוצת רקפת שמחנו מאד בחבר הנמרץ והחייכני שהצטרף אלינו, ומיד הבין את ה"ראש" ומה באמת חשוב. כך, לצד יום הלימודים ועבודה שוטפת במשק החי, בניקיון בית הילדים וכו', היינו מאד עסוקים ב- (ופה אני בוודאי לא מחדשת לכל בוגרי הלינה המשותפת) באירועים מגוונים, כגון:
- מסיבות פיג'מות תוססות בלילה, לאחר ש"המשכיבה" הלכה,
- משחקי שוטרים וגנבים ברחבי הקיבוץ,
- מחבואים, כאשר המקום המועדף הוא בתאי הכביסה המלוכלכת במכבסה,
- טיולי טבע בכל עונות השנה בסביבה הקרובה,
ועוד כהנה וכהנה עלילות, שליוו את ה"יחד" המשותף. בתיכון התנתבת ללמוד בבי"ס בגבעת חיים, ובמקביל המשכת להיות מעורב ופעיל חברתית. זוכרת שהיית שחיין מעולה, התאמנת בקביעות ולקחת חלק בתחרויות במסגרות המקומיות, אולי גם בארציות. בערב יום העצמאות 1978 נפל אסון כבד על המשפחה, שבינתיים נוספו לה הבנות מורן ורימון, כאשר אימך, עדנה, נהרגה.
הקיבוץ כולו הייתה בתדהמה, ונראה שהתקופה הזו בחיי כולנו קצת מודחקת, שלא ידענו לעבד אותה. בזיכרון שלי החוויה הזאת ביגרה אותך בבת אחת, ולקחת אחריות כאח בוגר לאחיך ולאחיותיך. עם תום הלימודים בחרת להתרחק ויצאת לחצי שנת שירות אישית בקיבוץ כרמים, ובינואר 1981 התגייסת לצה"ל, לתפקיד תובעני, כנהגו של אלוף פיקוד המרכז.
הגיוס לצבא סימן מפנה בקשרי החברות, שכבר לא היו כל כך קרובים, וכל אחת ואחד מאיתנו פנה לנתיב האישי. זוכרת שהתלבטת אם להשתלב בקיבוץ, בדקת תקופה של חיים בחו"ל, וב 1988 התחלת פרק חדש בחייך מחוץ לקיבוץ. מרחוק עקבנו בהשתאות על הצמיחה המקצועית שלך והתפקיד האחראי אליו הגעת, ולצד זה – על הקמת המשפחה ועל הבית החם והחברותי שבנית. כמי שגדלו איתך – זה לא היה מפתיע! ועכשיו – האסון הזה. לדורית, עידן וכרמל, לבני המשפחה המורחבת – אין לנו כרגע מילות נחמה, רק זיכרונות יפים מאדם-חבר אהוב ושמח. נוח בשלום. כתבה: שלומית עופר |