הנצחה

הוא גדל בקבוצת "תומר", ילד שקט ולא מתבלט ובתום תקופת בית הספר היסודי עלה עם קבוצתו למוסד "מבואות עירון".
בנובמבר 1963 התגייס יוסי לצבא ושירת בבסיס טירה כאיש טכני. עם שחרורו מהצבא, בשנת 1966, חזר למענית ונכנס לעבוד במוסך, שם באו לידי ביטוי כישוריו הטכניים וחוש הסדר והארגון שניחן בהם. הוא החל להשתלב בחיי הקיבוץ ולמלא תפקידים רבים.
במקביל, ואולי כהשלמה לעבודתו האינטנסיבית במוסך, כיהן יוסי בתפקיד רכז התחבורה- תפקיד תובעני מאד שדרש הן מיומנות מיכנית והן, ןבעיקר, יחסי ציבור, סבלנות וסובלנות.

יוסי הכיר את ליאת שהגיעה למענית כחיילת במסגרת שירותה הצבאי. בשנת 1970 נישאו השנים והחלו לבנות חיי משפחה במענית. שנה אחרי נישואיהם החליטו יוסי וליאת להתנסות בחיי עיר, ועזבו את הקיבוץ, אולם בתום כשנה וחצי חזרו, ועמם בתם הבכורה נירית.
יוסי התערה מיד בחיים במענית. חזר לעבודה במוסך ואף יצא עם הזמן לקורס לניהול מוסכים.
במהלך השנים 1974-1981 נולדו ליוסי וליאת שלושה ילדים נוספים: יריב, אפרת ואביתר.
יוסי היה אבא חם ומעורב בגידול ילדיו. מתוך איכפתיות לגבי עתידם של ילדיו, שאותו קיווה לראות במענית, היה יוסי מעורב ופעיל בועדת החינוך ולימים גם חבר בצוות השינוי שהוקם כדי לבנות את מסלול ההפרטה וללוות את התהליך.

ידי הזהב שלו, מזגו הטוב והיצירתיות שהתברך בהם הפכו אותו עד מהרה לדמות פעילה ומעורבת בחיי הקיבוץ, על אף היותו אדם עניו וצנוע. הוא כיהן בועדות ובתפקידים רבים ולא היתה שנה בה לא מילא תפקיד אחד או יותר: ריכוז תחבורה, סדרן עבודה, חצרן, תרבות, בטחון, בטיחות ועוד.
לימים, כשהוסב בית האריזה למוצרי גלעם למקום עבודה לחברים מבוגרים, קיבל יוסי על עצמו את ניהול האחזקה של בית האריזה ודאג שכל המכונות תפעלנה בתקינות ובטיחות, כדי להבטיח רצף בעבודה לחברים הקשישים. מזגו הטוב, סבלנותו הרבה , הכבוד והחום שרחש כלפי אנשים בגיל הוריו, סייעו לו בעבודה התובענית הזו.

ליוסי היו תחביבים רבים ואחד המרכזיים שבהם היה הצילום. הוא גילה את הפוטנציאל של צילומי הוידיאו שהיו בבחינת חידושים עבורו והשתלב בצוות שתיעד וצילם אירועים שונים במענית.
בשנת 1983 יצא לעבודה חלקית במרכז הוידיאו שהוקם בגבעת חביבה, ועד מהרה הפך לגורם מרכזי שם ונדרש ע"י מרכז הוידיאו לעבודה במישרה מלאה. עבור יוסי היתה זו תקופה של פריחה , למידה והתפתחות אישית ומקצועית מרשימה.
בשנת 1987 נדרש על ידי מוסדות הקיבוץ לסיים את עבודתו בגבעת-חביבה ולחזור הביתה לתפקיד סדרן עבודה וחצרן. הוסכם שיוסי יוכל להמשיך בעבודה חלקית במרכז הוידיאו, במקביל למילוי תפקידיו במענית.

בשנת 1994 יצא יוסי לעבודת חוץ במפעל "פלצור" למיכון חקלאי של האחים פלד וצור רוכמן, שם שימש איש טכני ואחזקה ונתן פתרונות יצירתיים לבעיות שהתעוררו, בצורה הכי טובה שאפשר – כפי שהעיד עליו צור. כעבור שנתיים סיים את עבודתו ב"פלצור" וחזר למענית, לאחזקת בית האריזה.

יוסי היה מאד מעורב בהקמת מרכז וידאו מקומי שצילם ותיעד את הווי החיים ואירועים שונים במענית.
הוא היה פעיל בכל מיני פרוייקטים בקיבוץ, שאת חלקם יזם וביצע בכוחות עצמו ובחלקם היה שותף לצוות. הוא הצטרף לצוות שטיפל בשיפוץ פארק הפילבוקס והפיכתו לפארק מגיני מענית, ובנה סולם חדש ובטיחותי לעלות על הפילבוקס בבטחון ולזכות לתצפית נוף יפה ורחבה.
הפרוייקט האחרון שבו היה יוסי מעורב היה שילוט השבילים והדרכים במענית. גם פה תרם מחשיבתו הטכנית והיצירתית.

בשנת 1996 נפרדו דרכיהם של יוסי וליאת. בתקופה זו התגוררה אמו, בלומה, בבית הסיעודי "לי ולך" מחמת התדרדרות במצבה הגופני והתפקודי. יוסי ביקר אותה מדי יום ושהה עמה בשעות אחרי הצהרים. בבית "לי ולך" החל להיווצר קשר בין יוסי ובין בת-שבע, שעבדה בבית הזה. הקשר העמיק והתחזק והם הפכו לזוג. לאחר נישואיהם בת-שבע עברה להתגורר עם יוסי במענית. ילדיו קיבלו בברכה את פרק ב' בחיי אביהם ותמכו בו בהחלטתו זו. לאושרו, ארבעת ילדיו הקימו משפחות ומתגוררים כולם במענית, עם ילדיהם-נכדיו, וביתו המה תמיד מביקורי ילדים ונכדים, שלו ושל בת זוגו בת-שבע. יוסי היה מאושר מאד בפרק ב' של חייו וזכה לאהבתה ולטיפולה המסור של בת שבע . הם בנו זוגיות יפה והירבו לטייל בארץ ובחו"ל ובמפגשים משפחתיים של שני הצדדים.


מצבו הבריאותו של יוסי החל להתדרדר בשנים האחרונות, בהן זכה לתמיכתה ולטיפולה . המקצועי והמסור של בת שבע ושל משפחתו.
מותו של אחיו האהוב גדעון, לפני כשנה, הרע מאד את מצבו הבריאותי והנפשי של יוסי, שהתקשה להתאושש ולהתגבר על האובדן.

יוסי נפטר בביתו, מוקף בבני משפחתו, ובאהבתם הרבה אליו. תהא זו נחמתכם באובדנכם הגדול.

יהי זכרו ברוך.