| נאוה נולדה ב-28.9.1946 להוריה רבקה ושמעון אבל, חברי מענית. היא גדלה בשישיה שהרכיבה אחר כך עם עוד שישיות את קבוצת "דרור". נאוה היתה ילדה קטנה ורזה ועם זאת, זריזה עם יכולת מוטורית מצויינת. מגיל שלוש החלה לסבול מקשיי נשימה. היא סירבה להשלים עם המצב ונאבקה בנחישות שלא תוגדר כאסטמטית שזקוקה לתרופות ולעזרה.
נאוה היתה ילדה ביישנית וסגורה. היא גדלה כבת יחידה להורים שמאד התמסרו אליה והשקיעו בה את כל זמנם ורגשותיהם. הוריה פיצו את עצמם על היעדר ילדים נוספים והירבו לארח בביתם חניכים מחברות נוער וילדי חוץ, ולימים גם מתנדבים מחוץ-לארץ שבאו להכיר חיי קיבוץ. אחד מהילדים שפתחו בשבילו ביתם וליבם החם היה אבי גיא, שהפך לבן משפחה לכל דבר ולאח האהוב של נאוה, הילדה היחידה. הקשים המשפחתיים החמים עם אבי נמשכו והתמידו גם כשעבר להתגורר בדנמרק ונמשכים עד היום.
בסיום בית הספר היסודי עלתה נאוה למוסד החינוכי מבואות עירון עם קבוצתה, ושם התאחדו עם ילדי עין-שמר והתפצלו לשתי קבוצות מעורבות. נאוה אהבה את חיי המוסד החינוכי, היתה פעילה ומעורבת בקבוצה ובמוסד, ולא נכנעה לתחלואים נוספים שתקפו אותה – דלקת ריאות ודלקת מפרקים.
עם סיום כיתה י"ב יצאה נאוה לשנת י"ג, להדרכה בתנועת השומר הצעיר, בקן באר-שבע. החיים הרחק מהבית ומההורים היו התנסות חדשה, אתגרית ומעניינת עבורה. בתקופת ההדרכה בבאר-שבע הכירה את יוסי פלד מרוחמה, והזוגיות ביניהם החלה להתפתח ולפרוח.
כשחזרה למענית בתום שנת שירות עבדה שנה כמטפלת ואחריה יצאה ללמוד חינוך גופני בסמינר הקיבוצים בתל-אביב.
במאי 1969 נישאו נאוה ויוסי ויצאו לטיול "ירח דבש" ארוך בחו"ל, מצוידים במכונית קטנה ואוהל סיירים.
בשנת 1970 נולדה בתם הבכורה נירית ונאוה הפכה לאם. רועי נולד ב-1974, והמשפחה המשיכה להתרחב כשהצטרפו אליה עדי, שנולדה ב-1978 ובת הזקונים חגית ב-1981.
נאוה אמא פעילה ושותפה במסגרות החינוכיות של ילדיה, מתוך הרגשה שלהורים חלק נכבד בחינוך ובעיצוב של ילדיהם. בתקופת גידול ילדיה עסקה בחינוך גופני בגילים השונים – מפעוטים ועד חניכי המוסד החינוכי ואף היתה מחנכת בחברת הילדים ובמוסד. במקביל מילאה תפקידים רבים גם בקיבוץ כרכזת ועדות או כחברה פעילה בהן. נאוה אהבה מאד לשיר והיתה חברה קבועה בחבורות זמר שקמו מפעם לפעם בקיבוץ ושרה גם במקהלת "חן השומרון" בניצוחו של מיכאל שני.
עם התבגרותה החליטה לעשות שינוי בתחום עבודתה והחלה ללמוד ולהתפתח בתחומי הרפואה המשלימה, עם התמחויות ספציפיות. הייחוד שלה התבטא בשילוב בין הטכניקות הטיפוליות השונות שלמדה והתאמתן לכל מטופל על פי צרכיו.
היא התחילה בעבודה עם ילדים בגיל הרך, עמם יצרה קשרים מיידיים הודות לאופיה הנוח והמיוחד, לסבלנות האינסופית וליכולת אמפטית ונתינה ללא גבולות שניחנה בה. עם הזמן הרחיבה את תחומי פעילותה גם לשכבת הגיל הבוגרת בקיבוץ והתמקדה בטיפול בחברים וחברות שנזקקו לטיפוליה המיוחדים. לכל מי שזכה לשכב על מיטת הטיפולים של נאוה וחווה את ידיה החזקות, סבלנותה וכוחה הבלתי נדלה, שעמדו בניגוד גמור לדמותה העדינה והשברירית-משהו – תחסר נאוה מאד. נאוה היתה אמא חמה ומסורה לילדיה ולבני זוגם כאשר הקימו משפחות ולנכדיה ונכדותיה, שנולדו בהפרשי זמן קצרים והיוו חבורה עליזה ותוססת שמילאה את ביתה ואת חייה. היא התמסרה להם מאד והשקיעה בהם את כל יכולותיה הרבות. נאוה היתה גם העורף התומך והמחזק של יוסי, בשנים הרבות שבהן ניהל את גלעם ומילא תפקידים שתפסו את רוב זמנו. ידועה האמרה שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אשה. בחייהם של נאוה ויוסי – אמירה זו ההתממשה במלואה. נאוה החזיקה את בית המשפחה באהבה וברוגע ואיפשרה ליוסי להתמסר בהצלחה לתפקידו התובעני.
לפני כשנתיים חלתה נאוה והפסיקה את עבודתה עם ילדים ומבוגרים, כשהיא מגייסת את כל כוחותיה, בתמיכת משפחתה האוהבת והמגוננת, להתמודדות עם המחלה. היום אנחנו נפרדים ממך, נאוה – אשה ענווה וצנועה, שכולה חריצות ונתינה אין סופית למשפחה ולזולת. קהילת מענית תחסר אותך מאד.
תנחומים ליוסי, לילדים ובני זוגם ולנכדים. זכיתם לאשה, אמא וסבתא חמה ומופלאה ומורשתה תלווה אותכם בשנים הבאות.
נוחי בשלום באדמת ביתך האהוב מענית.
8.2.2022
|
| יום חמישי,7.2.22, עשר וחצי היום בצהרים התבשרנו על מותה של נאוה פלד לאחר מחלה קשה . הקשר שלי עם נאוה התחיל לפני כשמונה שנים, כאשר לאחר כמה שיחות הציעה לי לבוא לנסות טיפול שלה. קצת היססתי אך החלטתי שבמצב הגב שלי אין לי מה להפסיד .קבענו תור אצלה בקליניקה בבית הטיפולים ולא התאכזבתי .
מאותו יום, במשך שש שנים רצופות, בכל יום חמישי בשעה 10.30 הגעתי לקבל טיפול מידיה של נאוה . מצאנו שבשביל שנינו הטיפול הטוב הוא על גבי מזרון על הריצפה ולא על מיטת טיפולים מיוחדת . כך, במגע קרוב, טיפלה בי נאוה בכל חלקי הגוף - מהראש עד כפות הרגליים . כשיצאתי משם הרגשתי בגוף כמו אדם חדש למשך יום יומיים . שנינו הקפדנו לשמור באדיקות על יום הטיפול השבועי ועל השעה . תמיד מצאתי אצלה חדר נעים, מקורר בקיץ וחם בחורף, עם נר מעלה ריחות מרגיעים ומוזיקת רקע חרישית. במהלך הטיפול ולאורך השנים קשרנו שיחות על הנעשה בקיבוץ, בארץ ובעולם . על ילדינו ונכדינו, על מסעותיה יחד עם יוסי בעולם , וכמובן על כל המחלות והמכאובים שעוברים עלי והטיפולים השונים שקיבלתי במקומות שונים בארץ ,כל זה תרם רבות לנאוה לעזור לי ותרם גם לקשר הטוב בין המטפלת והמטופל . לפני שנתיים, בפברואר 2020 , בגמר טיפול ולפני שקבענו את הפעם הבאה אמרה לי נאוה שעלינו להפסיק בטיפול בגלל שנתגלתה אצלה מחלה קשה והיא הולכת לניתוח ולטיפולים. שנינו הזלנו דמעה ונפרדנו תוך הבטחה שנחזור וניפגש לא רק ברחבי הקיבוץ אלא גם אצלה בקליניקה בעתיד . עברו שנתיים מאז ולצערי זה לא קרה, ונאוה עזבה אותנו לתמיד . עצוב לי כמו לרבים רבים אחרים, ותנחומי ליוסי לילדים לנכדים ולכל שאר בני המשפחה וחברי מענית . יגאל ברקת מענית 7.2.2022 |
| דברים שנכתבו על נאוה ברשת הפנימית של קיבוץ מענית: ליבנה יעקב – "כיבוד לידה" (7.2.2022) הקבוצה הזאת רגילה לעסוק בשמחות, אבל אני מרשה לעצמי רגע לעצור ולכתוב על נאווה היקרה, שהיתה פה בקבוצה פעילה ורחבת לב.
גם בתקופת המחלה – אולי לא כתבה "אני" בפומבי, אבל כמעט תמיד כתבה לי בפרטי – "אם אין מספיק בנות, או רם לא תסתדרו – תפעילי אותי".
נאווה האהובה, נוחי בשלווה. ולמשפחה – שלא תדעו עוד צער. רונית בן-טל (8.2.2022)
באמת תודה לך על המילים ויותר על המעשים. לנאוה היו יכולות עצומות בשבריריות המרה, קצה אף מתאדם מקדם את בוא הדמעה וגם המבט החופר בתחילה, ואחרי כמה שניות של מפגש עולה לגבהים. זאת היא נאוה שלי. אני אוהבת אותה ואני שמחה שהכרתי ואני שמחה שתם סבלה ואני בטוחה שאת אהוביה היא זיכתה בהרבה זכרונות ואנרגיות להמשך חיים מבורך. |