| עמיקם נולד ב-18.4.1947 בקיבוץ שמיר, שם היו הוריו, משה וחייקה טֶנֶנְהַאוּז חברים משנת 1939. לימים עיברתו את שם משפחתם ל-טנא.בשנת 1953, בהיות עמיקם בן 6 ואחיו ירמי בן שנה עברה המשפחה לקיבוץ מענית, כדי לחיות ליד אחותה של חייקה, תמר מעין, ז"ל. עמיקם התחנך בקבוצת "שלהבת". הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן, בעל כשרון לציור והירבה לצייר מילדותו. גם בכשרון מוסיקלי ניחן וניגן על כינור מילדותו, כשהוא מתמיד בנגינה על הכלי המורכב.
עמיקם היה ילד שקט וצנוע, ולא התבלט בקבוצתו. הוא עשה תמיד את המוטל עליו בלי להתלונן ובלי להתחמק. בסיום המוסד, בשנת 1967, התגייס לצבא ועם סיום שלוש שנות השירות התקבל לחברות עם בני ובנות קבוצתו. בשנת 1970 יצא עמיקם לפעילות תנועתית במסגרת שנת שירות אישית – הדרכה בתנועת השומר הצעיר בבאר-שבע, שם גם הדריך חניכים וגם כיהן כראש הקן. על אף שהיה בחור סגור ומופנם, היו לעמיקם דעות פוליטיות מוצקות, ולא תמיד התיישר עם הקו הפוליטי התנועתי. באחד מהראיונות עמו שפורסמו בעלון הקיבוץ שיצא בחנוכה 1968 נשאל עמיקם ליחסו לגבורה. "אדם המבצע גבורה אינו יודע שהוא עושה מעשה גבורה" – אמר. "הוא עושה זאת למען חייו וחיי אחרים ורק לאחר מעשה אומרים לו שעשה מעשה גבורה". התייחסותו לכיבוש הישראלי היתה חד-משמעית: "אסור לוותר על אף שעל. אני מרוצה מכך שאין כוונה להחזיר שטחים בינתיים". במלחמת יום הכיפורים חרב עולמה של משפחת טנא עם נפילתו של בנם הצעיר ירמי, ב-7 לאוקטובר 1973. עמיקם התגייס כל כולו לעזור להוריו באבלם הכבד, אך מאחר שההורים שקעו עמוק באבלם החליט עמיקם שעליו לעזור לעצמו ויצא לשנת חופש מהקיבוץ בתל-אביב. עם שובו משנת החופש הכיר את הלנה, שהיתה מתנדבת, ונוצרו ביניהם קשרי אהבה.
בשנת 1979 נישאו עמיקם והלנה וכעבור זמן קצר נולדו בנותיהם התאומות – אלינור ונוית. לידת הנכדות הכניסה קרן אור ושמחה לבית הוריו של עמיקם , שקיבלו באהבה את תפקידם החדש כסבא וסבתא.
כעבור כשלוש שנים נולדה הבת סיון וחמש שנים אחריה הבן הצעיר נועם. עמיקם עבד בשנותיו הראשונות בקיבוץ בחצרנות ובמטעים ובשנת 1974 יצא למכינה לקראת לימודי הנדסאות חשמל במדרשת רופין. הוא עבד בחשמליה במענית והיה מקצועי מאד בתחומו. במהלך השנים יצא גם לעבודות חוץ – היה חשמלאי בעין שמר ובמקומות נוספים, וכשסיים את עבודתו בחשמלייה החל לעבוד ב"גלעם" עד צאתו לגימלאות.
לדברי חברים שעבדו איתו השקיע עמיקם את כל כולו בעבודה, מבלי לעשות חשבון אם משלמים לו עבור כל השעות שהוא משקיע או לא. הוא היה אדם איכפתי ואחראי מאד וגם כשכבר לא עבד בחשמליה עדין היה מתרגז על בזבוז החשמל ועל עמודי תאורה לקויים שאיש אינו דואג לתקנם. עמיקם והלנה היו שונים מאד בטבעם. בעוד שהלנה נמרצת ופעלתנית, היה עמיקם שקט ומופנם מאד., אבל חרף הניגודיות הזו בנו השנים משפחה יפה וחמה. עמיקם היה אב מסור מאד לילדיו וכאשר הגיעו הנכדים – סב מסור ומעורב מאד לנכדיו. הוא היה איש משפחה למופת והשקיע הרבה מכוחו ומרצו לטיפוח הבית והגינה סביבו. בצד מסירותו לילדים ולנכדים דאג עמיקם מאד גם להוריו שהזדקנו והתמסר מאד לאמו, שלאחר שהתאלמנה. מדי יום היה מבקר אצלה ודואג שהכל בביתה יהיה תקין ומסודר. כשרונו המוסיקלי של עמיקם בא לידי ביטוי בשירה. עמיקם ניחן בקול ערב וביכולת שירה מדוייקת ומוקפדת. הוא הצטרף למקהלת "שיבולים" ואף שר בהרכבי מקהלה ולהקות קוליות שקמו במענית במרוצת השנים. שירתו נפסקה רק כשחלה ומצבו הבריאותו לא איפשר לו עוד לשיר.
בשנה האחרונה התדרדר מצבו הבריאותי של עמיקם מאד, אך הוא נשאר בביתו וזכה לטיפולם המסור של הלנה ושל מטפלו המסור. תנחומים למשפחה. יהי זכרו ברוך. |