הנצחה

מילות פרידה מאורי עתיר

הניתוק ממענית עם המעבר למוסד החינוכי בעין-שמר בכיתה ז' היה קשה לאורי, אך הוא השתלב חיש מהר בחיי המוסד הפעילים והתוססים ושם עליהם את הדגש, בצד הלימודים שנזנחו מעט. אורי היה ספורטאי טוב . הוא וזכה באליפות המוסד בהדיפת כדור ברזל ובמקום שני בריצה למרחקים ארוכים. במוסד בלט אורי בפעילותו בתחום התרבות והחברה. הוא ריכז את ועדת התרבות של המוסד ושם התחיל להנחות במסיבות ואירועים – תפקיד שהתמיד בו רוב חייו. בהיותו בכיתה י' נבחר במסגרת "השומר הצעיר" להדריך חברת נוער ממענית וראה בכך שליחות חשובה. עם גיוסו לצבא הצטרף למחלקת בני קיבוצים בנח"ל, שהוקמה במטרה להכשיר את סגל הפיקוד של גרעיני הנח"ל. כבוגר החינוך המשותף והיותו בקבוצה קטנה ומגובשת סייעו לו לעבור את קשיי הטירונות ואת ההסתגלות למסגרת הצבאית. כבר בצעירותו היה אורי בעל עמדות פוליטיות מוצקות וברורות, אך בתקופת שירותו הצבאי הוא האמין מאד בצבא וכדבריו – "המלחמות נראו אז צודקות יותר וההזדהות עם הצבא ומעשיו היתה שלמה". עם זאת, הירבה לשאול את עצמו – "מדוע נלחמים בני אדם והורגים אלה את אלה".
אורי היה הרוח החיה והמארגן של מסיבות הסגל הפיקודי של הנח"ל שנקראו "זברה" והפכו לשם דבר בצבא כולו. היתה בכך המשכיות לפעילות התרבותית שהחל בה במוסד, שאיפיינה אותו לאורך שנים רבות. במהלך השירות יצא לקורס קצינים שאותו לא סיים וראה בכך כישלון אישי צורב. לימים הבין שכשלונות הם חלק מהחיים ומחדדים את ההצלחות. עם שחרורו מהצבא חזר אורי למענית מתוך אמונה שזהו המקום היחידי והטוב להמשך חייו.
לא קלה היתה השיבה הביתה ולוותה בתסכול על שלא התנסה בחיים בצורה אחרת, במקום אחר.
הוא עבד בפלחה והיה גאה בעבודתו וראה בה המשכיות והגשמה של חלום "היהודי החדש "של דור הוריו.
בסוף שנות השישים הופיעו בקיבוץ ראשוני המתנדבים והמתנדבות מחו"ל והמפגש עם צעירים שבאו מעולמות חדשים ושונים פקחו את עיניו לראות ולהבין שהקיבוץ אינו צורת החיים היחידה האפשרית, אך הוא ייחודי ומסקרן ומושך צעירים רבים מהעולם להכירו. במקביל לעבודה הקשה בפלחה ריכז אורי את החטיבה הצעירה בקיבוץ והשתלב בפעילות התרבותית כחבר הועדה וכעבור שנתיים – כמֶרַכְּזה. זו היתה עבורו תקופת פריחה ויצירתיות פורצת וסוחפת. בתקופה ההיא הרגיש אורי שכל דבר שירצה – יוכל להשיג ולהצליח בו. עם הבגרות המאוחרת באו הפיכחון וההבנה שלא הכל בטוח ומובטח ולא הכל מצליח בכל עת. שלוש שנים אחרי שובו מהצבא יצא אורי להדרכה בקן השומר הצעיר ברמת-גן, בתפקיד ראש הקן. זה היה קן השומר הצעיר הגדול ביותר בתקופה ההיא, עם כארבע מאות חניכים. התגלה בפניו עולם חדש של חיים בעיר, של התמודדויות עם אתגרים חדשים.
בקן "השומר הצעיר" ברמת-גן הכיר את רותי הנפלד, עמה הקים לימים משפחה. מסיבת חתונה גדולה נערכה במענית, כשאורי – החתן – משמש גם כמנחה הערב. כשסיפר על כך לבנו, לעבודת ה"שורשים" , הוסיף ואמר: "אם ארצה ליהנות מלווייתי כדאי שאני אכתוב את ההספד ואארגן את הטקס – אני מבטיח לכם שתצחקו"!. עם רותי חווה את הטיול הראשון לחו"ל, אשר הסעיר את נפשו ופקח את עיניו לעולם הגדול. אחריו באו טיולים רבים נוספים.
אורי המשיך בפעילות תרבותית וחברתית ובשנת 1970 נבחר לכהונה ראשונה כמזכיר קיבוץ צעיר, לצידו של ראובן כהן הותיק. ההתמודדות עם מערכת החיים הקיבוציים על כל מורכבותם היוותה אתגר גדול בשביל אורי בן העשרים-ושמונה. בתקופה זו נולד בנו רון ואחריו בתו דנה. אורי חווה את האבהות במלוא חושיו ורגשותיו. לאחר שנה בתפקיד יצא ללימודים אקדמאיים באוניברסיטת חיפה וחייו התעשרו מאד. עם סיום לימודיו חזר לקיבוץ ויצא לארגן גרעין של הנוער העובד והלומד בחיפה, אשר ישלים את מענית. היה זה מפגש מרגש עם נוער שלא הכיר והתנסות חדשה ומסעירה. קבוצה גדולה של נערים ונערות הגיעו לקיבוץ במסגרת גרעין "שנהב" ושבעה מהם נשארו כחברים.
אורי היה מראשוני המחנכים והמובילים של פרויקט "נעל"ה" שנמשך כבר עשרים ושש שנים.
כל חייו שילב אורי עבודה ופעילות תנועתית, חינוכית, פוליטית וחברתית. בשנים 1989-90 נבחר שנית לתפקיד מזכיר הקיבוץ, כשבפעם הזו היה כבר מנוסה ובשל יותר.
לימים נפרדה דרכם המשותפת של אורי ורותי, כשהם ממשיכים לגדל באחריות ובמעורבות משותפת את ילדיהם. עם הזמן הכיר אורי את אריאלה פרידמן והחל בפרק ב' של חיי משפחה.
לפני ארבע שנים, בערב חגיגי ב"בית חביבה" לציון יום העלייה להתיישבות של מענית, נשא אורי דברים ובירך. באמצע דבריו המרגשים לקה באירוע מוחי והתמוטט. מאז לא שב עוד לחיים יציבים ומאושרים והחל במאבק קיומי, כשאריאלה תומכת בו ועוזרת לו במסירות רבה. נזכור לך את ארבע השנים האחרונות הקשות, אורי, ואת התמודדותך המרשימה עם מצבך.
נזכור אותך עליז ושמח, גם ציני וגם אכפתי, מנחה ערבי תרבות והמנחה המיתולוגי של מסיבות הפורים, מתלוצץ ומספר בדיחות על הוותיקים, שקיבלו אותן בצחוק ובאהבה הרבה שרחשו לך, כי ידעו שהן באו מאהבה; נזכור את החיוניות שלך, את המודעות הפוליטית העמוקה, את הרגישות, את כושר הביטוי המופלא בעל פה ובכתב, את אהבת האדם שבך, את הקשר העמוק למענית ביתך. כך נזכור אותך וככזה תחסר מאד לנו ולבני משפחתך, שלהם שלוחים תנחומינו. נוח בשלום על משכבך בקיבוץ מענית, בין חברים וידידים.

רינה ברקת

אבא

כמה קשה לכתוב הספד לאיש שידע תמיד לכתוב את ההספדים הכי מרגשים ומדויקים. אני מסתכלת סביבי ואני רואה פה אנשים מכל תחנות חייך הכל כך מגוונות. מראשית הקיבוץ ועד תקופת חייך האחרונה. ולכל אחד יש בתוכו את האורי הפרטי שלו שנגע בלב בצורה הכל כך מיוחדת שלך. אתה איש כל כך מיוחד, צבעוני באישיותך, בתחומי העניין שלך, בסוגי האנשים שכינסת סביבך ונגעת בהם, ברוחב הלב שלך, בחוש ההומור החכם והנדיר שלך, בעומק שלך, בידע האינסופי שלך בכל כך הרבה תחומים, כאינטלקטואל אמיתי, איש חינוך ושירה, בוגר קיבוץ השומר הצעיר שמתעניין ביהדות, צמא תרבות ודעת, ובראש וראשונה אדם שאוהב אנשים, נכנס לליבם ומייצר קירבה שאופיינית רק לך.

יש לי זכרונות מעורפלים אתך מהילדות בקיבוץ, אבל אני יודעת לאמר, שהאהבה והקבלה האבהית שלך טבועה לי בגוף מילדות. הזכרונות המשמעותיים של היחד שלנו הגיעו בעיקר עם הסבאות במיוחדת שלך, ותמיד אמרת שזה התיקון שלך. תמיד הופעת בכל מקום, ורצית לחוות איתי בזמן אמת את כל הרגעים המשמעותיים או הפשוטים של חיי. נמצא, מצחיק, מתייחס ושואל את השאלות הכי נכונות, אף פעם לא בשיפוטיות, אוהב וגאה בנכדיך, פשוט כמו שהם ואיך שהם, ומעורב בכל נבכי חייהם ונפשם. לימדת אותנו לכבד אנשים באשר הם, להקשיב להם באמת ולהתרגש מהם. תודה לך על הסבא שהיית לילדים של רון ושלי. אין חוג, מפגש, טקס, אירוע, שלא נכחת בו בהתרגשות גדולה, וכמובן שהכרת כל אמא יפה ומעניינת. כולם תמיד נשבו בקסמך המיוחד. שעות רבות של טיולים עם הנכדים בשבילי העיר, המושב או הקיבוץ. ממציא סיפורים דימיוניים ושר שירי ארץ ישראל שרק אתה זכרת וכמעט כבר לא שומעים. בארבע שנים האחרונות חלית והשתנית בעל כורחך. איבדת את הניידות, את העצמאות הפשוטה והספונטניות שהיו כל כך אופיניים לך. קיבלת את המצב בדרכך הסובלנית וברגישותך הרבה, ומצאת גם ברגעי חייך של המציאות המשתנה מוקדי עניין רבים והרבה הודיה על ה"יש" בזמן שאתה עם כל כך הרבה "אין". הצלחת לייצר כל כך הרבה קרבה ואינטימיות ברגעים חדשים שהסיטואציה יצרה וזו היתה זכות גדולה לטפל בך. תודה על הנשים שבחרת לחייך, על אמא רותי שלנו, "גרושתך לחיים", שביחד איתה לימדת אותנו שלא צריך כותרת לקשר קרוב. ולאריאלה מעוררת ההשראה שביחד איתה נתת לנו דוגמא לזוגיות וחברות עמוקה לחיים, גם בעיתות משבר. אני אוהבת אותך כל כך ומודה לך שהיית אבא שלנו. אתה כל כך חלק מאיתנו, במי שאנחנו, ולכן לא נפרדים לגמרי, אלא ממשיכים את דרכו של איש מיוחד שהיה עבורנו כל כך משמעותי ולימד אותנו כל כך הרבה דברים בדרך. מבטיחים לשמור על אריאלה, כמו שהבטחתי לך לפני שבוע, ומודים לכל מי שהיה לצידנו בשנים האחרונות, ולרומי שטיפל באבא במסירות אין קץ. צא לדרכך החדשה, משוחרר מכאבי גוף ונפש ודע לך שהשארת כל כך הרבה חלקים משמעותיים ואוהבים בתוכנו !

אוהבים אותך וכבר מתגעגעים. דנה

הליכה בשדות מרמת רחל לצור בהר / פנחס שדה

הָאֹשֶׁר הוּא לָלֶכֶת בְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת שֶׁל סוֹף הַקַּיץִ.

כְּאִלּוּ הוֹלֵך אַתָּה בַּשָּדֶה בְּעֵמֶק יזְִרְעֶאל וְאַתָּה כְּבֶן שֵׁשׁ-עֶשְרֵה.

וּכְאִלּוּ כָּל הַחַייִּם, כָּל הַחַייִּם, עֲדַיןִ. הָאֲהָבוֹת, הַכְּאֵבִים, הַמְּתִיקוּת.

אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר אֶת הַשַּׁלְוָה הַזֹאּת. הַשָּׁמַיםִ. הָרוּחַ. הָאֲדָמָה הַחוּמָה.

רַק אֱלֹהִים יוֹדֵעַ.

מִמַּעֲרָב מִשְׁתַּפֵּל וְיוֹרֵד חֹרֶשׁ יָרֹק. אֳרָנִים וּבְרוֹשִׁים נָעִים, לְאַט,

וְאַתָּה הוֹלֵך לְבַדְּך בָּעוֹלָם בַּשָּדֶה בַּשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת שֶׁל סוֹף הַקַּיץִ.

אִישׁ בִּסְתַו חַיָיּו, וּבוֹכֶה.

מוקדש לאבא, הצועד הנצחי. מרון

מביאים אנו היום לקבורה את חברנו אורי עתיר, ידיד וחבר יקר לאורך שנים. בנם של שלמה ודינה ממייסדי הקיבוץ, אח לאביטל ומחברי קבוצת סלע, הקבוצה השניה של בני ובנות מענית. ארוחת בוקר בחדר אוכל. נכנסים, מצד ימין המוסכניקים, המסגרים ואנשי השדה. יושבים, רועשים ומתגלגלים מצחוק. אורי המזכיר מספר להם מסיפורי המקום. מתבדח אך תמיד שומר בקפידה על כבוד החברים המוזכרים. אורי פלח, רפתן אבל בעיקר איש רוח ותרבות, מדריך בתנועה, מחנך ומוביל גרעיני השלמה לקיבוץ מענית ומראשוני המחנכים והמובילים ברמה המקומית והארצית את פרויקט נעל"ה לקליטת נערות ונערים מרוסיה ושכנותיה. כמזכיר הקיבוץ בלט ביחסו וטיפולו האנושי בכל מי שפנו אליו ובמיוחד בוותיקי הקיבוץ שאהבו אותו. מה יותר אנושי מאשר לראות אורי מלווה את אמוץ בעגלת הנכים ומסדר את כובע השוטר שעל ראשו? באיזו אהבה ורגישות. ובזמני שמחה אין כאורי על הבמה, כמנצח על תזמורת חברי הקיבוץ. מנחה בחן והומור את החגים ואת פורים במיוחד.

לכל בניין יש את היסודות שלו וכך גם ליישוב. אתה, אורי, היית אחד מיסודות קיבוץ מענית ויותר מכל בכח של פתיחות ואנושיות אשר איפיינו אותך בכל תפקידיך ופועלך. שמחתי לפגוש ולשוחח אתך לפני כחודש כאשר ביקרת למספר ימים במענית. שמרתי עבורך ספר פתגמים באידיש אותה ידעת מסבתא שלך. כולנו שותפים לאבלה של המשפחה. תחסר לנו, אורי, בנוף מענית. אני בטוח ומבטיח שהדרך בה פעלת והלכת תמשיך ללוות אותנו. אנחנו חיים בעולם משתנה בקצב מהיר אך הערכים של כיבוד וכבוד לכל אדם ואדם, אשר לאורם פעלת, יישארו לעד. יהי זכרך וזכר פועלך אתנו לעד.

אילן שדה.

דברים שכתבו חברים ברשת הפנימית של מענית לזכרו של אורי עתיר: (16.8.21)

אבי עופר פרסם הודעה בפייסבוק על פטירתו של אורי :
אורי עתר חברנו לקיבוץ נפטר הלילה
ממחלת הקורונה. על מועד הלוויה תצא
הודעה בהמשך. אהבתי אותו מאד.

מירה כהן: אורי חברנו, שהיה הדוד האוהב והמסור לבננו אמוץ, ז"ל; שידע לשמחו בהומור הייחודי שלו ולשעשע את כולנו בארסנל הסיפורים והבדיחות שאסף ואף פעם לא שכח אותן. יהי זכרו ברוך.

איילת פאר: למשפחת עתיר – משתתפים בצערכם. מאד אהבנו אותו. היה שכן שלנו כמה שנים טובות. אהבתי את חוש ההומור שלו, את דעותיו על כל נושא. איש שיחה מלבב- כך נזכור אותו. מישה ואיילת

רובי ספיר: למשפחת עתיר – משתתפים בצערכם. אורי עבורנו לא היה רק מדריך. היה בו הכל: אבא, מנטור, איש שיח, הומור ודרך ייחודית, לא לבד. תמיד נזכור את אורי.
משפחת ספיר, גרעין "שנהב"

אילן שדה: אבל כבד וצער גדול על מותו של אורי עתיר, ידיד וחבר יקר לאורך שנים. בנם של שלמה ודינה, אח לאביטל, חבר בקבוצת "סלע" בה היו שני אוריים – לבן ושחור. אתה הלבן וכהן – השחור. אורי פלח ורפתן, אבל בעיקר איש רוח ותרבות, מחנך גרעיני השלמה ומראשוני המחנכים והמובילים את פרוייקט "נעל"ה". אוהב תרבות וצדק ומחובר כולו לקיבוץ מענית ולחבריו. לאחרונה ישבתי איתו לפני כחודש, בעת ביקורו בקיבוץ, ושוב עיקר שאלותיו על הקיבוץ והמועצה. לכל בנין יש את היסודות וכך גם לישוב, ואתה היית אחד מיסודות קיבוץ מענית, ויותר מכל ברוח של פתיחות ואנושיות אשר איפיינו אותך בכל תפקידיך.
שותפים לאבל של אריאלה, רותי, רון, דנה, הנכדים וכל בני המשפחה. תחסר לכולנו בנוף קיבוץ מענית. אילן ודלית שדה.

רונית בן-טל: אכן, אורי יחסר מאד. למרות ארבע השנים האחרונות בהן לא היה נייד הוא היה בכל מקום איתנו, אלה שספגו אותו במילותיו החודרות והמבחינות. מה אני אגיד, כל כך לא מתאים לך למות...

אביטל חצור: למשפחת עתיר - אורי, בפינו אור'לה, היה שנים שכננו. איש רעים להתרועע, חבר ושותף לשיח, הן קיבוצי והן אישי. אורי היה פתוח לכל דעה, רגיש ואמפתי לבן שיחו. לעולם עם בדיחה טובה וחיוך. אף שלפעמים היה נדמה ששום דבר לא נוגע לו ובו, ידענו שאחרי החיוך תבוא מחשבה מעמיקה והערה עניינית ומשמעותית.
אורי יחסר לנו ויחסר בנוף מענית. חבל על דאבדין. יהי זכרו איתנו. אביטל ואריק

רני טריינין (חבר בית ניר): אורי עתיר –סמל מחלקה שלי מקורס המכ"ים, שבטה, 1962 ולימים בעלה של רותה, חברתי לספסל הלימודים והתנועה, גדוד "הראל" רמת גן. תמיד אזכור את חיוכו וסקרנותו.

עדנה חרודי (עין שמר): אהבתי את אורי וזוכרת לו את הנחית הערב לזכרו של אמנון אחרי עשרים שנה לנופלו , באיזו רגישות ואהבה . תמיד אזכור אותו

יבל ברקאי

‏

במענית נפטר בן הקיבוץ אורי עתיר (78), איש עתיר זכויות ומעשים. היה מחנך ב'מבואות עירון', פעיל ב'צוותא', פעיל בתנועה, מזכיר קיבוץ כמה פעמים, ומברך באירועים משמחים. איש שאוהב מיקרופונים במובן הטוב של המילה.

שאלתי חבר מענית על משפחתו.

" בראשית הדברים היה נשוי לרותי הנפלד (הדודה של הכדורסלן נדב הנפלד). נולדו להם 2 ילדים 'רון' איש עסקים בתחום הנדל"ן ו'דנה' אחות מיילדת בכירה ונערצת בבית חולים 'מאיר' בכפר סבא.
ההתקשרות השנייה שלו הייתה לפסיכולוגית פרופסור אריאלה פרידמן"

ממה נפטר?

"לפני 4 שנים היה לו אירוע מוחי ולא יכול היה ללכת. בחודש האחרון תקפה אותו דלקת+קורונה".

מתי תהיה ההלוויה?

"בעוד כמה ימים לא ברור. גם בת זוגו אריאלה וגם בתו דנה חלו בקורונה ומחכים להחלמתן המלאה".

בנוסף לכל כשרונותיו אורי עתיר ז"ל כתב גם סיפורי הווי מעברו של מענית . סיפורו: 'חמורים שאינם מדברים הונגרית', על חמורים שנורו למוות על ידי שומרי הקיבוץ במלחמת העצמאות, כי לא ידעו את הסיסמה...הצחיק את חברי קיבוצו".

יהי זכרו של אורי ברוך

נירית וחיים לוי: למשפחת עתיר היקרים – איתכם באבלכם ובצערכם.
את אורי הכרנו בהתגבשות גרעין "שנהב" בשנים הראשונות של שנות ה-70.היינו אז חבורה של עירונים, די מוזרים ביחס לנוף הקיבוצי. אורי בחוכמתו ידע להוביל, ללמד ולהדריך אותנו בערכי הקיבוץ. לא יכולנו להישאר אדישים לערך המוסף שקיבלנו והרבה מהעובדה ששבעה מאיתנו נשארו כאן ניתן לזקוף לזכותו. לימים הבנו ואת גדולתו ותרומתו לחיי הקיבוץ. אנו מעריכים ומוקירים את פועלו וגאים שהוא היה חלק מקבלת ההחלטות שלנו להמשיך לחיות בקיבוץ. אין ספק שזו אבידה למשפחה ולחיי הקיבוץ. "היו חזקים משפחת עתיר היקרה ושלא תדעו עוד צער. מנירית וחיים לוי וכל גרעין שנהב.

ליאורה ראובני: איבדנו את אורי היקר, חבר, שותף וקרוב לילדותנו המשותפת ובהמשך חבר ורע, איש שיחה רגיש ופתוח, דמות צבעונית בולטת ומיוחדת בנוף מענית. איפיין אותך הומור חודש ואינטליגנטי בכל פגישה ושיח. כל מי שפגש בך נשבה, חברים רבים היו לך בחבי הארץ. שני הנחית את מסיבות הפורים בדרכך הייחודית ובהומור העוקצני והביקורתי, קרעת מצחוק ציבור שלם.
אורי יקר ואהוב, ארבע שנים אתה חסר לנו ועכשיו נפרדים בכאב גדול וצורב. ולדנה ורון, אריאלה ורותי וגל המשפחה – משתתפת בצערכם.