הנצחה

גרשון סוקול, ז"ל

גרשון נולד ב- 20 לינואר 1919 להוריו ראובן וחוה סוקול בעיירה רוֹסְטוֹבוֹ שבליטא.
אמו ניהלה חנות לפרוות וכובעים ואביו עסק בעבודות שונות, ובכללן תפירת כובעים לאנשי משטרה ומכבי אש.
בילדותו המוקדמת למד גרשון ב"חיידר" , המשיך בבית-ספר יסודי ובגיל 12 עבר לגימנסיה. בבית הוריו של גרשון טופחה מאד המסורת היהודית ותרבות היידיש, ולכן שלחו אביו ללמוד בבית-ספר יידישאי למסחר ותעשיה כשנסגרה הגימנסיה, שם למד ספרות יידישאית בצד מתמטיקה והנהלת חשבונות.
בגיל 13 הצטרף גרשון לקן "השומר הצעיר" בעירו, למרות שהוריו לא היו ציונים ורוב חבריו לא היו בתנועה. אביו לחץ עליו ללמוד באוניברסיטה, אך הוא הפסיק את לימודיו בכיתה השביעית והצטרף להכשרה לקראת עלייה ארצה, על אף כעסו הרב של אביו.
גרשון, שהיה נער רזה וחלוש, מצא את מקומו במינסרה שליד ההכשרה, שם עסק בשמירה ובהנהלת חשבונות – דבר שסייע לו בהתפתחותו המקצועית בעתיד.
בשנת 1935 עלה גרשון ארצה, בנתיב עליה מלא תהפוכות וקשיים, והגיע בקבוצה קטנה לשער העמקים. קבוצתו התאחדה עם גרעין פודלשה מעין-החורש, אשר נמנה עם מקימי קיבוץ "אודים", אשר התאחד עם קיבוץ מענית שהיה בכרכור, ועלה להתיישבות באדמות הבדוס בשנת 1942 . בני משפחתו שנשארו באירופה, ניספו בשואה. לימים הנציח את זכר הוריו בשמות ילדיו.
גרשון היה חקלאי בכל רמ"ח אבריו. הוא עבד בגן הירק והיה ממקימי ענף המטעים במענית, שבו התמיד לעבוד, ביחד עם חבריו הליטאים, רוב שנותיו בקיבוץ, עם הפסקות לצורך לימודים ופעילות. הוא למד חקלאות וכלכלה במחזור הראשון של הקורס הבינקיבוצי הגבוה בפקולטה לחקלאות שברחובות, וכיהן כמרכז המשק ארבע פעמים.
גרשון היה אדם פוליטי פעיל ומעורב. במקביל לעבודתו הקשה בחקלאות מצא תמיד זמן וחפץ לפעילות במפלגה ובתנועה. הוא ניהל את המחלקה לאשראי מרוכז במשרד החקלאות במשך כמה שנים, החזיק בתיק המים במרכז החקלאי וטיפל בכל נושאי המים של ההתיישבות העובדת והיה מנהל הועדה החקלאית של "גרנות" – תפקיד חשוב אותו מילא במישרה מלאה במשך שנים אחדות.
בכל מערכות הבחירות פעל גרשון מטעם מפ"ם, בהתנדבות, בכפרים הערביים וזכה לכבוד רב ולהקשבה הודות לקשרים הטובים שקשר עם תושבי הכפרים במסגרת תפקידיו המגוונים.
גם בקיבוץ היה גרשון בין החברים הפעילים והמרכזיים, שקולם נשמע בשיחות הקיבוץ ובועדות שונות. הוא מצא שפה משותפת עם בני כל הגילים והיה פתוח לקלוט ולקבל רעיונות אחרים וחדשניים, על אף שהאמין מאד באידיאולוגיה הקיבוצית ובדרך שבחרו מייסדי הקיבוץ. גרשון היה "מישקיסט" בתפיסתו, אולם פעל הרבה גם בתחומים חברתיים והיה מעורב בתהליכי השינוי בהתהוותם.
בקיבוץ "אודים" הקים גרשון משפחה עם לאה אֶרְדְמַן, שאותה פגש בדרך עלייתו ארצה. נולדו להם שלוש בנות ובן, שהיו מקור גאווה לגרשון ולאה. הוא עלה ארצה עם ידידו, יעקב רוכמן, ז"ל וכל ימי חייהם חיו בידידות, זה לצד זה. יחסי הקירבה והידידות התמסדו עם נישואי שתי בנות של גרשון ולאה לשני בנים של יעקב ורותי. אב חם ומסור היה, ומעורב מאד בחיי ילדיו. הוא כאב את עזיבתם, כי משאת נפשו היתה להזדקן, כשהוא מוקף בילדיו ונכדיו, אולם כיבד את החלטות ילדיו ורווה הרבה נחת מביקוריהם התכופים ומהקשר הקרוב וההדוק שהיה לו עמם.
הזוגיות של גרשון ולאה היתה ראויה לקנאה. תמיד ביחד, שלובי זרוע ואוהבים, מטפלים ותומכים האחד בשני, גם כשכשל כוחו של מי מהם.
גרשון היה איש תרבות וספר. הוא הירבה לקרוא ספרים ופרסומים שונים ולא החמיץ אף הרצאה או מופע תרבותי שהגיעו למענית. היו ערבי תרבות, שבהם היו גרשון ולאה המבוגרים היחידים בקהל. במיוחד אהב גרשון מוסיקת ג'אז, והעיד על עצמו שמוסיקה זו אהובה עליו מנעוריו. הוא הירבה לנסוע להצגות ולמופעי תרבות וטיולים מחוץ לקיבוץ, כל עוד עמד לו כוחו.
לא קלים היו לגרשון השינויים העמוקים שחלו בקיבוץ בעשור האחרון. הוא היה מעורה והתמצא היטב בנעשה, אולם לא היה פעיל ומעורב. "העתיד הוא של הצעירים ורק להם הזכות להחליט איך ייראה עתיד זה" היה אומר. הוא זז הצידה, פינה את מקומו, וצפה מהצד, בלא מעט כאב, במהפיכות שהתחוללו לעיניו.
גם בריאותו שהתרופפה ומצבו הכללי שהתדרדר, משנשאר לבדו לאחר פטירתה של לאה, הסיתו את מרכז הכובד אל עצמו ואל משפחתו.
באחרית ימיו עבר גרשון להתגורר בבית "לי ולך", שהפך לביתו האחרון במענית, והיה לו בית במלוא מובן המילה.

אנו מביאים היום לקבורה את אחד מאחרוני דור הנפילים, שהקים ובנה בידיו את הקיבוץ היפה הזה על אדמת טרשים סלעית וקשה והנחיל לנו גן פורח.
נוח בשלום, גרשון, באדמת מענית, אליה היית מחובר בכל נימי נפשך וגופך.
יהי זכרך ברוך.

2.6.2003