בתחילת שנות ה 70 של המאה הקודמת החליט הקיבוץ בעצה אחת עם צוות הלולנים לסגור את כל השלוחות השונות ולהתרכז רק בשלוחה אחת :גידול מטילות לרבייה של זן כבד שהביצים שלהן ימכרו למדגרות בארץ . לצורך זה היה צריך להפוך את כל הלולים לכאלו שתהיה בהן רצפה מלאה עליה פוזרה נסורת נגריות עץ ועליהן גדלו העופות . זו היתה השקעה כספית גדולה והביצוע נמסר לאנשי "אומן" מנשה ברשותם של דודי מכפר גליקסון ואיציק מחדרה . להפוך לולים שהיו על רצפות עשויות שלבי עץ בגובה רב לרצפה מלאה באבן ובפסולת מחצבה וכו' כדי שהתרנגולות יהיו מעכשיו ע"ג ריצפה מלאה . היום יוצקים הכל מבטון אבל אז לא היה כסף לשם כך. ההטלה היתה לתוך כלובי עץ מיוחדים .איסוף הביצים היה ידני והאבסה בתחילה היתה גם היא ידנית ורק יותר מאוחר הוכנסו המאביסים החשמליים ובלולים המתקדמים גם אוספי ביצים מכניים . הלולים היו עם גגות פח ולאחר מכן אסבסט , בימי חום וחמסינים היו משקים את הגגות במים לקירור .לא תמיד זה עזר ב 100% ולפעמים נמצאו עשרות רבות של עופות שמתו בחום , באותם ימים אכלו בחדר האוכל בשר עוף חופשי . כל שנה היו מחדשים את כל להקת המטילות ,ז"א שולחים את הזקנות למשחטות –זה חייב גיוסי לילה בהעמסת עופות של חברי הקיבוץ ועם סיום עבודת הלילה תמיד ארוחה בשרית עשירה במחסן הביצים . זו היתה חוויה של עבודה קשה בדומה לגיוסים אחרים כמו הובלת חציר מהשדות לפני גשמי האביב או הגיוסים לעישוב הכותנה בשדות . ההתרכזות במענית בגידול עופות לרבייה כבדה וההתמקצעות של חברי/ת הצוות הביא לבסוף לפיתוח והקמת חברת "בר"מ", שעוסקת בכך עד היום בממדים הרבה יותר גדולים עם המון שכלולים ובעיקר תוך שמירה קפדנית על סניטציה למניעת מחלות שמהן סובלות התרנגולות. ועם תוצאות עסקיות ומקצועיות מרשימות . בשנת 2009 עם שובי למענית לאחר עבודה של 30 שנה ביצוא פירות מישראל , בגיל 70 התקבלתי לעבודה חלקית במשרדי בר"מ . המשכתי בכך 9 שנים . ראיתי בכך גם סגירת מעגל של עבודה בלולי מענית 1953-2018 . לא הפכתי ללולן אבל קצה של זיכרונות מהלול העליתי כאן . יגאל ברקת מענית 5.9.2020
|