| כבר כתבתי בזכרונותי על הבננות במענית שב"גרנות" פעל בית אריזה לבננות ליצוא, ויותר מאוחר נבנה גם בית אריזה לאבוקדו ליצוא ולשוק המקומי . עם סיום כהונתי כמרכז משק במענית בשנים 1970-19741חזרתי לעבוד בענף האבוקדו במענית, שהיה אז בפיתוח מואץ בכל הארץ, לאחר שהוכר כפרי מאוד בריא ובעיקר כענף רווחי בין ענפי הפירות בחלק מאזורי הארץ. גם במענית באותן שנים סיימנו את השותפות בשטח בין האבוקדו לבין הבננות, שני הענפים הופרדו והגענו ל250--300 דונם אבוקדו נושא פרי . בשנת 1977 הזמין אותי משה ברכמן מנכ"ל "גרנות", והציע לי לבוא לעבוד בגרנות ולנהל את בית האריזה האיזורי לאבוקדו . ההיסטוריה של בית האריזה מתחילה בערך עשר שנים לפני כן. ב"גרנות" היה קיים בית אריזה לפירות נשירים שארז ושיווק פירות של משקי "גרנות" בארץ. (זו היתה גם הסיבה להקמת בתי הקירור, כולל הקירור לפירות ולאיחסון באוויר מבוקר). על גבי התשתית של אותו מערך אריזה, שהיה בנוי על מכונות מיון לפי קוטר פרי, תוצרת קרית ענבים, בוצע בשנים הראשונות המיון והאריזה של המשקים שהיה להם אז אבוקדו (ברקאי, געש, משמר השרון, בית חירות , עין שמר). הבעלות והתפעול היו של "גרנות", המינהל והאחריות המקצועית היתה של המחלקה ליצוא במועצת הפירות. מועצת הפירות היתה היצואן הבלעדי כחוק עד שנת 1998 . מתוך אנשי המועצה ניהל את בית האריזה הראשוני אברהם זהבי –צ'צ'יק ז"ל, שגם עזר בשעתו ליצוא הבננות מ"גרנות". בהמשך גויס להקים ולנהל את המערך הנפרד הראשון לאבוקדו יגאל עופר ז"ל מגן שמואל . הוקמה סככה מערבית לבתי הקירור ונקנתה מכונת מיון תוצרת חברת PMC מארה"ב . המכונה הזו, שהיתה ראשונית בארץ, עבדה על עיקרון מיון פרי לפי משקל, אך המנגנון שלה היה על בסיס התגברות הפרי על קפיץ, שבעקבותיו נפתחת הכף שבה מונח כל פרי לתא המתאים למשקל . הצרה העיקרית היתה שלקפיץ היתה רגישות רבה למזג האויר, כך שבבוקר או בצהריים היו הבדלים משמעותיים במיון. למרות זאת, יגאל עופר הצליח להקים סביב המיכון בית אריזה יעיל עם הספקי אריזה ליצוא טובים מאוד, ובעיקר עם צוות עובדים שכולו ישראלים מישובי הסביבה, שחזרו כל שנה לעבודה בבית האריזה . יש לזכור שהביקוש לפרי בארץ היה נמוך מאוד ו- 85% מהפרי שווקו לאירופה, בעיקר בגלל איכותו . האריזה היתה ידנית לתוך קרטונים של 4 ק"ג אבוקדו ,לפי מניין פירות במשקל אחיד. בית האריזה ארז באותן שנים כ- 2500 עד 5000 טון אבוקדו ,ליצוא ולשוק המקומי . לתוך מציאות זו נתתי את הסכמתי לתפקיד ואכן, בתחילת עונת הפרי 1977/8, קיבלתי על עצמי את הניהול של בית האריזה והחלפתי את יגאל עופר ז"ל שחזר לגן שמואל .
קיבלתי לידי מתקן עובד עם צוות מנוסה ומתפקד. האתגר המיידי היה להתמודד עם עלית הכמות העונתית בגלל כניסת כל משקי "גרנות" לענף, כך שכבר בשנה הראשונה שלי קלטנו כ- 8000 טון מכל מגדלי הפירות באיזור שמחיפה ועד ראש העין . חוק מועצת הפירות חייב אותנו לקבל גם את הפרי ממגדל בודד במושבה או בעיר ואפילו בכמות של 50 ק"ג בשבוע! טיפלנו כך בעשרות רבות של מגדלים, וזה יצר עומס מנהלי בלתי רגיל . בצוות היו עובדות ותיקות והאחראית המקצועית היתה שמחה פנחס מכפר סבא. ניהול המשרד היה בידי דינה גונדבי מכרכור . עבדו איתי בצוות אברהם כספי מנורדיה , קליין מאייל, אלי מקובר מצור נתן, ומנהל החשבונות היה אברהם בן יצחק ז"ל מרמת הכובש (אבא של מנכ"ל "גרנות" כיום), איש הקשר עם המגדלים ואנשי המקצוע בארץ יצחק עצמון ז"ל מעין שמר . צוות העובדים היה כולו ישראלים בגלל שמירת רשיון בטיחות בשל יצוא אוירי מפעם לפעם . הצוות מנה אז כארבעים עובדים בתפקידים שונים . בשבילי זה היה אתגר גדול מאוד, בעיקר שזו היתה הפעם הראשונה בחיי שיצאתי לעבוד מחוץ לקיבוץ מענית . ולמרות שהיתי מרכז משק במשך חמש שנים ונחשפתי למערכות הארציות, כאן ההתמודדות היתה עם המערכות שעוסקות ביצוא פירות מישראל , התמודדות עם על הבעייתיות של חיי הפרי אחרי הקטיף, כולל איחסון בקירור והובלה בים עד ללקוח הסופי באירופה . ובעיקר אירגון ותפעול של צוות העובדים כדי לעמוד במשימה היומית והעונתית מחודש ספטמבר ועד אפריל. כמו כן, היתה לי התמודדות מאוד מורכבת עם המיכון והתפעול של מערך המיכון החשמלי בבית האריזה . יש לזכור שהיו אלו שנים טרם כניסת המחשבים לניהול מערכי המיון והאריזה וכל תוצאות מיון הפרי, ההתפלגות לגדלים והקשר עם התשלומים למגדל נעשו בחלקן הגדול ידנית . בית האריזה היה אחד מתוך שמונה בתי אריזה בארץ שארזו אבוקדו ליצוא. ההתארגנות לעבודה משותפת היתה ליד מועצת הפירות וביצוע היצוא ע"י חברת "אגרקסקו" . בשנה השלישית לעבודתי הגענו כבר לאריזה של כ 14000 טון לשנה והבנו שחייבים לבנות בית אריזה להספקי אריזה של 20000 טון ומעלה . יחד עם אחרים עשינו סיור בארצות הברית ומשם הבאנו הרבה רעיונות ופתרונות לעתיד . בשנת 1981 חנכנו את מבנה סככת האריזה שניבנה על גבי הסככה הקודמת (תכנון הבית של האדריכל קובה גבר מעין שמר ). כמו כן תוכנן והוקם מערך מיון ואריזה חדש שבליבו מכונת המיון לפירות לפי משקל אלקטרוני תוצרת "עשת אילון" . הכנסנו המון אוטומציה ובקרה ממוחשבת מחברת "אפקון" ואינפורמציה אוטומטית על כל תהליך האריזה לכל מגדל. תכנון כל מערך האריזה היה של מהנדס המכונות בר-זיק ז"ל. ליווה את העבודות מהנדס החשמל של "גרנות", משה הרפז מעין כרמל.
את תכנות המיחשוב ביצעו אנשי "מיגר גרנות" ובעיקר אילנה מקיבוץ ברקאי. אני,שכל השכלתי היא ב.א. בגידול עצים סובטרופיים שלמדתי בפקולטה לחקלאות ברחובות בשנים 1967-1970, נרתמתי כולי תוך כדי אריזה עונתית 1979/80 לבנית והקמת מערך האריזה המורכב. הצלחנו במשימה כבר בעונה הראשונה שלו ,1981/1980 עם אריזה של קרוב ל- 20000 טון ועמדנו במבחן. בעונות הבאות שלי בבית האריזה עבדו איתי יצחק רובין מגליל ים וצבי עדות משפיים, וצוות העובדים גדל עד קרוב ל חמישים נשים וגברים. לכל אורך השנים הקפדתי מאוד לשמור על קשר אישי עם כל אחת/ד מהעובדים וזה עזר מאוד בעבודה בפועל, במיוחד בהספקי האריזה ובאיכות. הנהגתי תשלום פרמיות אישיות לפי הספק ולפי איכות וגם לכך היו השלכות על התוצאות . עונת 1981/2 היתה האחרונה שלי בבית האריזה בגרנות . הייתי כבר אב לחמישה ילדים שהצעיר ביניהם בן שלוש והמבוגר ביניהם בצבא, בקורס חובלים. רינה רעייתי עמדה להתחיל בלימודים באוניברסיטה והחלטנו שזה הזמן שלי לחזור הביתה ולקחת חלק רציני בגידול הילדים . ואכן סיימתי בכך חמש שנים מאוד אתגריות ומעניינות, שהכניסו אותי חזק לעולם יצוא הפירות. המשכתי לעסוק בתחום במסגרת הכלל ארצית משנת 1986 ואילך, עד פרישתי לגמלאות בשנת 2009 .
השארתי לממשיכי דרכי מפעל עובד לתפארת . היו קשיים למצוא לי מחליף ורק אחרי חצי שנה עם, כניסתו של אריה רוטמן מהבונים, נמצא יורש שהוביל את בית האריזה כמה שנים. אחריו היו בניהול עודי דגאי מעין שמר ,רמי כהן מבחן ועוד רבים אחרים עד היום . יגאל ברקת מענית 5.8.2020 |