ליל סדר אחד - שלום כרמלי

    ליל פסח אחד

נזכר אני בליל סדר שהתקיים לפני שנים רבות באיטליה, אי-שם לחופי הנהר סניל.
השנה 1945, ימיה האחרונים של המלחמה במזרח ובמערב נמצאים הגרמנים בנסיגה מלאה. רק בחזית האיטלקית אין שינוי. אנחנו והגרמנים נמצאים משני עברי הנהר. הסביבה מלאה גבעות, בחוץ 4-5 מרגמות ומסביבן חיילינו בכוננות מלאה.   

 

המקום בו אני נמצא הוא בית חרב בתוך ההרים. פה אנחנו מנסים להתמקם. ששתנו: גוני, הסמל הסקוטי מיחידת העזרה הראשונה, אלפונזו וטונול – שני חיילים מחיל בדוליו. תפקידם להוריד את הפצועים מן ההרים בעזרת הפרדות. אח"כ שני רבטי"ם מן הבריגדה המבלים אצלנו את מנוחתם בת 12 השעות ואנוכי, אחראי לכלכלת 30 החיילים של יחידתנו.

ליל פסח הערב. שקט בחוץ. שעת ארוחת הערב כבר היתה. שני האיטלקים, הסקוטי ושלושתנו יושבים בחדר ללא תקרה, מואר בצנעה. מצפים. ניתנה הבטחה כי בליל הפסח יגיעו המצות עם ארוחת החג לכל הנקודות. ובכן, מחכים. השעה 9:00, בחוץ חושך. לפתע – כמה יריות תותחים משמאלנו והתשובה מימיננו, ושוב שקט.     

 

אלינו אפשר להגיע רק במחסה החשכה. ביום חולשים צלפי האויב על הדרך המוליכה אלינו.  אבל מה קרה שדווקא היום, למרות החשיכה, לא הגיעה הארוחה על גבי הפרדות?

 

ג'וני מספר, אנחנו מקשיבים.  לדבריו, עובר על ידינו נתיב הפטרולים הגרמנים אבל הם לא יתקיפו אותנו, היות ודגל הצלב האדום המונף על הבנין מגן עליו.  אין הוא מבין כי אין אנחנו סתם חיילים, אלא גם יהודים, כשם שגם אויבינו אינם סתם חיילים כי אם גרמנים. 

      
שני האיטלקים עייפים. אנחנו שולחים אותם לנוח לבנין הסמוך ואולם הם מפחדים להיות שם לבדם, כפי שהם מודים בגלוי. הם רוצים לחיות, מראים לנו האחד את צילום אהובתו, השני את של אמו.   לגבי דידם המלחמה נגמרה וקשה להם להבין לצד מי הם, בעצם, לוחמים כרגע ולמה.     

        

הערב כולנו נתונים למצב רוח סנטימנטלי. ליל פסח. אני מנסה לתאר לעצמי את הערב בבית, בקיבוצנו. השעה 10:00, קריאת ההגדה נסתיימה. שמא נזכרים בנו, מצפים לסיום המלחמה, לשובנו הביתה. וגם אנחנו מספרים לאיטלקים ולסקוטי על עצמנו. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות. מה היה בשבילנו חג החירות בעבר ובהווה ומהו בשבילנו הנצחון, שהוא כבר בהישג יד.                             

 

 שקט בחוץ. השעה ה- 11 כבר חלפה. כולנו התיאשנו מן הארוחה החגיגית ואף-על-פי-כן אין אנחנו שוכבים לישון, שמא בכל זאת יגיעו הפרדות...                                         

 

 שוב מתעוררות היריות. זה קורה בכל לילה, 2-3 פעמים, כעין הזכרה לבל נשכח כי בחוץ מלחמה.  

 

 חצות הלילה. כולנו מתנמנמים על מושבינו. לפתע צעדים בחוץ – מי זה? פטרול גרמני? חייל תועה או רק חלום? התעוררנו כליל. בנשימה עצורה מאזינים. הדלת נפתחת ומופיעים יעקב ושני נהגי הפרדות, פורקים את החבילות ומברכים אותנו בברכת חג שמח.    אחרנו, אומר יעקב, לא יכולנו להתקדם מפאת פעילות פטרולים גרמניים.

בשמחה רבה אנחנו מקבלים נס זה ובריצה מחלקים את החבילות בין אנשינו שבעמדות.  

 

חג שמח – חג שמח!