הבאר הרומאית
החברים הותיקים ומי שנולד או גדל והתחנך במענית מכירים כולם את הבאר הרומאית שנושקת לגדר הבוסתן הדרומית.
באר זו היתה בראשיתה, כנראה, בור מים אחד מרבים שנחפרו ע"י הרומאים ושימשו לתושבי האזור, ובכללם הישוב היהודי שעל חורבותיו הוקם קיבוץ מענית. במשך מאות שנים השתמשו התושבים הערביים מהאזור במי הבורות.
בתקופת העליה השניה הגיע לאזורנו יהודי-רוסי בשם לובזובסקי, שהיה בעל חזון ליישב יהודים באזורנו. אדמות כרכור וה"בדוס" (אזור מענית) נרכשו ע"י יהודי שהמשיך להתגורר ברוסיה, אשר ביקש שיחפרו בארות ויטעו עצי איקליפטוס לקראת יישוב יהודים באזור . לובזובסקי התמנה למנהל העבודות הללו. הוא שיפר את הבור מימי הרומאים שנמצא באדמות הבדוס, העמיק והרחיב אותו ודיפן בבטון, ואף התקין סולם ברזל בבור, שאפשר יהיה לרדת בו ולבדוק את מצב המים. הוא בנה מגדל מים ו-10 בתים, כשלכל בית צמודה חלקת אדמה בגבעה שמול גבעת-חביבה, ותיכנן ליישב בהם 10 משפחות שישתכנו באזור ויפתחו אותו. בגלל פרוץ המאורעות, בשנת 1936, לא נמצאו קונים לבתים אלה והבתים נותרו לא מאוכלסים.
באחד הימים בשנת 1936 נשלחו שני תושבי כרכור, עובדי מקורות בשם דשקה סטנצקי ואיסר טנקוס, לבדוק את גובה המים בבאר. אחד מהם ירד לבאר והשני נשאר לשמור בחוץ. פורעים ערבים הבחינו בהם, הרגו את השומר ואחריו את השני שעלה מהבאר לראות מה פשר הרעש ששמע. את גופותיהם השליכו לבאר. בצומת מענית-בקה היתה אז משטרת רוכבים בריטית, שנזעקה למקום לשמע היריות. הם מצאו את גופות השנים והוציאום מהבאר.
באתר ניתן לראות סרט שמספר את סיפורם של השנים וסיפור הבאר. הסרט נקרא : דשקה סנאנצקי ואיסר טנקוס -הרצח הכפול סמוך לכרכור והופק ע"י אלכס היילברון במלאת 70 שנים להירצחם.
בתקופת המתנדבים במענית ירד פעם מתנדב אחד לבאר, כדי לספק את סקרנותו, נפל ונחבל, והחל צועק וזועק לעזרה. למזלו עבר במקום מישהו ששמע, והזעיק אנשים לחלצו. אחרי המקרה הזה כיסו את הבאר בלוח ברזל מולחם, כדי שלא ניתן יהיה להיכנס לתוכה.
מזה שנים אני מנסה למצוא מישהו שיפרוץ דרך גישה מסודרת לבאר, שנמצאת קרוב לשביל המוליך אל היער. רציתי להציב במקום שלט עם סיפורה של הבאר וסיפורם של השניים שנרצחו בה, למען ילמדו המטיילים הרבים ביער וסביבותיו והמבקרים הרבים בבוסתן פרק בתולדות הישוב. פניותי לאנשים שונים בזמנים שונים לא נשאו פרי. במקרה נודע לי שבכרכור מציינים השנה 100 שנים ליסוד המושבה. פניתי לעדנה פרימן, האחראית על בית הראשונים בכרכור, וסיפרתי לה על קיבוץ מענית שנוסד בכרכור והיה שם שבע שנים, עד עלותו להתיישבות, וציינתי שכדאי לזכור ולהזכיר את הדבר במסגרת חגיגות המאה. "קבוצות הילדים הראשונות של מענית נולדו בכרכור" – אמרתי לה – "ואת אלו שחיים במענית אפשר לראיין ולשמוע את זכרונותיהם".
בהזדמנות זו זרקתי לה את רעיון הבאר הרומאית והקשר שלה לשני אנשי כרכור שנרצחו שם. הצעתי לה שיגייסו בכרכור תקציב לפריצת דרך ולשיפור המקום במסגרת חגיגות המאה.
עדנה העלתה את הרעיון בישיבת צוות חגיגות המאה, ואביבית, מורה באחד מבתי הספר היסודיים, התלהבה ונדלקה לרעיון, וביקשה שהכיתה שלה תיקח על עצמה את הפרוייקט. אביבית יצרה איתי קשר וסוכם שהיא ומנהלת בית הספר יבואו לראות את המקום ולהחליט אם ומה לעשות.
עכשיו עמדה בפני בעיה: ילדים בכיתות ה'-ו' אינם יכולים לפלס דרך לבאר בשטח מלא סלעים ושברי גדרות. הם יכולים לעשות עבודות קלות, כגון עישוב, קישוט וכ"ו. המורות אמורות לבוא ביום חמישי הקרוב לראות את המקום וכשתראינה את המצב – ומיד תוותרנה על הרעיון.
אבל לחיים יש דינמיקה משלהם: לפני כשבועיים טיילתי עם אחת מנכדותי ביער, וראיתי את המחפרון הענק, שמפלס ביער דרכי אש מטעם הקרן הקיימת, חונה בבוסתן. "למה לא לנצל את הכלי הזה לפריצת הדרך"? חשבתי לעצמי. מיד ביום ראשון בבוקר שאלתי את מרכז המשק שמואליק מי הוא איש הקשר עם מפעיל המחפרון. "אינני יודע", אמר לי שמואליק, "הוא לא עובד שלנו, אלא של הקרן הקיימת. אבל תנסי לדבר עם צקי תירם. הוא בטח יידע". בשעה 10:00התקשרתי לצקי. סיפרתי לו בקיצור רב את הסיפור וביקשתי שיבדוק עם מפעיל המחפרון את האפשרות לפתוח גישה לבאר. "אם אראה אותו – אדבר איתו", ענה לי צקי. בשעה 12:00 הגיע צקי לביתי וביקש ממני שאגש איתו למקום ואראה לו מה אני רוצה. כשהגענו למקום המחפרון כבר פילס חצי מהדרך! חזרתי מיד הביתה וביקשתי מיגאל שילך לצלם את העבודה. עד שהוא הגיע – נשלמה פריצת הגישה לבאר! הייתי המומה מהקצב המהיר שבו התגלגלו הדברים לאחר נסיונות כושלים שלי במשך שנים, ומכך שבמעט רצון טוב מצד כמה אנשים, ללא גינוני ביורוקראטיה – קם הדבר ונהיה!!
ביום חמישי של אותו שבוע הגיעו המורה ומנהלת בית הספר לראות את המקום. עכשיו כבר הייתי רגועה, וידעתי שיש על מה לדבר. גייסתי את עמוס גרין לעזרתי, וביקשתי ממנו להיות איש הקשר עם המורה ולסייע לה ככל שיידרש במסגרת אפשרויותיו, והוא נענה ברצון. הן התלהבו מאד מהמקום, מהרקע ההיסטורי ומההקשר לכרכור. ביקרתי איתן גם בפילבוקס וסיפרתי להן על העתיקות שנמצאו במקום. הצעתי שהילדים ישמעו מאבי עופר על התקופה הרומאית באזורנו ביתר הרחבה ומיגאל ברקת על ימי כרכור, על ההתקפה על מענית ופינוי הילדים לפרדס-חנה, שהיום היא יחידה מוניציפלית אחת עם כרכור. בהזדמנות זו יקבלו שיעור ייחודי על ההיסטוריה של המקום ועל ההיסטוריה של קיבוץ מענית.
הדבר קם ונהיה, החלום שלי מתגשם: בחודש הקרוב יגיעו כ-60 ילדי ביה"ס בכרכור עם מעדרים והרבה רצון טוב, ינקו את המקום, יתחמו את השביל באבנים, יקימו ספסל ומאוחר יותר אף יציבו במקום שלט עם סיפור המעשה של אנשי כרכור שנרצחו. אבי עופר לקח על עצמו משימה לחקור באופן יסודי את תולדות הבאר והתפתחותה בתקופות שונות, וכשיסיים את מחקרו יוצב במקום שלט נוסף, שמספר את סיפורה של הבאר.
אתם מוזמנים לצפות בסרט המעניין שמספר את סיפור השניים שנרצחו וללמוד פרק מתולדות המקום, שאינו ידוע לרבים.
רינה ברקת - הארכיונאית של קיבוץ מענית