|
אשי ודיתי, מאת הדס יואלי הוצאת גוונים, תשע"ב, 222 עמודים
רויטל סלע
במהלך התבגרותנו אנחנו משילים כל מיני דברים שהפכו עם השנים לנטל, ומשאירים את המיצוי של מה שחשוב לנו באמת. כך עם האנשים שסביבנו, למשל. כל המכרים-חברים-ידידים-קשרים שחשובים נורא כשיש כל הפנאי שבעולם, וכשמספרם קובע את מעמדנו, כשמסיבות הן שם המשחק, נמוגים בהדרגה, אחד-אחד ובאין רואה, ונשארים אלה מהם שחסרונם ידלדל את עולם הנפש והרוח שלנו.
בחוויה שלי, ספרים היו תמיד כמו חברים, ואותו הדין חל גם עליהם. ככל שנוקפות השנים מתעדן טעמנו בקריאה אבל בעיקר מתמעט הפנאי לצלול לספר – החיים כובשים כל חלקה טובה – ילדים, בית, עבודה, לימודים. כך, זה שנים מספר אני מוצאת, שרק את הספרים שחייבים היו להיכתב אני קוראת בהנאה אמיתית.
כזה הוא ספרה של הדס יואלי, אשי ודיתי. הוא חייב היה להיכתב וזה ניכר מהשורה הראשונה עד לנקודה שבסופו. כמו כל דבר מאוד אמיתי, הוא פשוט, ישיר, חדש, בהיר וכן עד כאב. בתוך עשרים-וארבע שעות התרחשות פורשת יואלי את עולמן של אמהות באופן שמעולם לא קראתי קודם. היא משכילה לקשור קצוות באופן כל כך הרמוני עד שהתפרים לא ניכרים בכלל, וכל חיבוטי הנפש שבוודאי חברו ליצירתו מזוקקים לסיפור סוחף, מרגש ומאיר עיניים. בתור מה שהוא, והוא אינו מתיימר להיות מלחמה ושלום, הוא פנינה אמיתית.
מצד אחד, הסיפור מאוד מקומי. טבעון אינה מוזכרת בשם אך ברור ששם חיות שתיים מהדמויות המרכזיות בספר – אחת תל-אביבית לשעבר, שעברה אליה בעקבות בן-זוגה ואחרי הולדת בנם, ושרויה בדיכאון שלאחר לידה, שמקורו באובדן אמה בגיל ההתבגרות. השנייה היא הפרסונה של הסופרת, שהגיעה לטבעון מבית התינוקות בקיבוץ הולדתה ומגדלת בה את שלושת ילדיה, מתוך געגועים-ביקורתיים לצור מחצבתה.
מצד שני, הוא אוניברסאלי לחלוטין בחובקו שאלות של קשר דורי, של היסטוריה חלוצית, של אמהות, של קשר אם-בת, אם-בן, אם-אם. מצד שלישי, הוא חורג אפילו מהאוניברסאלי. הוא כמעט טרנסנדנטלי בקשר שבין חווה – האם היודאו-נוצרית, הפצועה בהווה של הסיפור – לבין בתה הביולוגית מצד אחד, ובנותיה הנספחות – ילדת החוץ בקיבוץ והמדענית העירונית היתומה מאם, מצד שני, וביחסים המסוכסכים בינה לבין עצמה. אבל גם באוניברסאלי טמון המקומי – בנותיה – המספרת מצד אחד וילדת החוץ מצד שני, חוות את החרדה והאשמה הקשות ביותר בהקשר המקומי – חרדתן ואשמתן של אמהות לבנים עת גיוסם לצבא. זה פן מחבר ופורם בסיפור.
|
|