המתבן האחרון במענית

לפנינו ביטוי שמקורו חקלאי. להפריד מוץ מברמשמעו – להפריד את◄הטפל מן העיקר.

הביטוי קיים בכמה גרסאות: "מה לתבן את הבר", "להפריד (לבור) מוץ מתבן" ו"להפריד מוץ מבר".
איזו מהן היא הנכונה?

לפני שנענה על כך, נערוך הכרה עם שלבי עיבוד החיטה בחקלאות הפשוטה:

·         אחרי שהחיטה מבשילה, קוצריםאותה ומאלמים לאלומות (חבילות).

·         מביאים את האלומות מן השדה אל הגורןוהופכים אותן מידי פעם כדי שיתיבשו בשמש.

·         את התבואה שהתייבשה◄דשים ברגלי בהמות, באבן כבדה או במורג (לוחעץ שבתחתיתו אבנים חדות).התערובת המתקבלת מכילה שלושה מרכיבים: הבר – גרעיני החיטה, המוץ – הקליפות של הגרעינים והתבן – הגבעולים הקשים.

·         כדי להפריד את הבר משאר המרכיבים, משתמשים בשתי שיטות:ראשיתזוריםבקלשון עץ את התערובת אל מול הרוח: רוב המוץ עף ברוח וכך גם קצת מן התבן. ואז מסנניםבכברה (מסננת) את תערובת הבר והתבן שנשארה בגורן, וכך מפרידים בין גרגירי הבר לביןהתבן ושאריות האבנים והלכלוך

·         את גרגרי הבר מאחסנים בממגורות, ולאחר מכן◄טוחנים אותם לקמח.

·         בתבן משתמשים לריפוד דירי צאן, להאכלת בהמות ולליבון לבני בוץ.

ועתה נבחן את הגרסאות השונות של הביטוי:
הביטוי הראשון, מה לתבן את הבר, הוא ביטוי תנ"כי. בספר ירמיהו נאמר: הַנָּבִיא אֲשֶׁר-אִתּוֹ חֲלוֹם, יְסַפֵּר חֲלוֹם, וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ, יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת: מַה-לַתֶּבֶן אֶת-הַבָּר, נְאֻם-ה' (כג כח).כלומר, חלומות השואהם כמו התבן, ונבואות אמת נמשלות לבר. על פי התלמוד הבבלי: "כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים" (ברכות ט נה). במילים אחרות, דבריהנבואה באים מעורבבים בחלומות השוא ויש לברור אותם מתוך הדברים הטפלים.

היום נהוג להשתמש בביטוי הזה כאשר רוצים לומר שלא כל הדבריםשנאמרו הם שווי ערך. יש בהם דברים חשובים וטובים אבל גם דברי "תבן" - דברים שאינם שווים דבר.

כדי להכריע בין הגרסאות האחרות (מוץ מתבן או מוץ מבר), נבדוק מה נאמר במקורות. ראשית, נשים לב כי בתנ"ך, הקשהוא הגבעולים היבשים (לא רק של חיטה), והתבן הוא הקש המרוסק והקצוץ. למשל בשמות נאמר: לֹא תֹאסִפוּן לָתֵתתֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם: הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן (ה ז). וגם: וַיָּפֶץ הָעָם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ, לַתֶּבֶן (ה יב). כלומר, על פי התנ"ך, התבן הוא הקש המרוסק (המוץ), והוא הרכיב פחוּת הערך שיש להפריד אותומן הבר.

לעומת זאת, נראה שבלשון המשנה, חל שינוי במשמעות המילה תבן והיא כוללת גם את המוץ וגם את הבר. למשל כאשר מדבריםעל מלאכות האסורות בשבת נאמר: אין כוברין את התבן בכברה, ולא יניחנה במקום גבוה בשביל שיירד המוץ; אבל נותן הואבכברה, ונותן לתוך האיבוס (שבת כ ג). כלומר, במשנה מתייחסים לתבן כאילו הוא כולל גם בר וגם מוץ.

מאחר שאת הפרדת המוץ והתבן מהבר עושים גם על ידי זריה ברוח וגם על ידי סינון בכברה, נובע ששתי אפשרויות הן הגיוניות – הפרדת המוץ מהבר (שנעשית על ידי זריה ברוח), והפרדת התבן מהבר (על ידי סינון). האפשרות השלישית, של הפרדת מוץ מתבן, אינה הגיונית, אלא אם כן מקבלים את המשמעות המרחיבה של המילה תבןככוללת גם את המוץ וגם את הבר.

לכן, מבין שלוש האפשרויות, הגרסה הברורה ביותר בעיני היאלהפריד (לבור) מוץ מבר, ופירושה – "לעשות