|
סיפורים מגן הירק
סיפורים ששמע אמנון רם מפי אושי *
|
הסיפור הראשון:
האם הוד מלכותה אוהבת מנה כפולה של בטטות? |
 |
|
|
הסיפור התרחש בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. האנגלים שישבו בבסיס חיל האוויר הגדול ביותר במזרח התיכון, ששכן בין שדות מענית לבין שדות עין-שמר, פנו אל אושי שיגדל עבורם בטטות. אושי אמר להם שהוא מסכים בשלושה תנאים: אחד, המחיר לקילוגרם יהיה קבוע מראש. שניים, האנגלים יספקו את כל הזרעים. שלושה, האנגלים מתחייבים לקנות את כל היבול שייאסף. האנגלים סיפקו לאושי כמות זרעים בהתאם ליבולים הממוצעים באנגליה - שני טון לדונם. בטרם זרע אושי את הבטטות, ידע שכבר הצליח לסדר את הוד מלכותה. השדה הניב פי שניים מהממוצע באנגליה – 4 טון לדונם ויותר. לפי ההסכם הג'נטלמני, נאלצו האנגלים לקנות פי שניים ממה שהתכוונו ולשלם כפליים. גם הפרות של מענית נהנו מהעלים הרבים שמצמיחה הבטטה והניבו יותר חלב. קיבוץ מענית היה בראשית ההתיישבות בנרבתה וחברי הקיבוץ חיו בצימצום. והנה זכו, בזכות העסקה עם האנגלים, להכנסה מכובדת ביותר
|
| הסיפור השני: יודע חקלאי פיקח |
|
הדבר קרה לפני שנים רבות, אי שם בשנות השבעים של המאה העשרים. אושי סידר את שקי תפוחי האדמה בשורות ארוכות על כלונסאות מוגבהות שמונחות על חביות, כדי שיקבלו אור וחום מכל הצדדים ויתחילו לנבוט. בדיוק לפני זמן הזריעה אמר הגזבר צבי מרגלית לאושי: "תראה אושי, אתה מגדל תפוחי אדמה עשרות שנים ומעולם לא קרה שום אסון, אני חושב שהשנה אחסוך את הביטוח כי אצלך הגידול תמיד מצליח וחבל על הכסף". אושי השיב לו: "אם אין ביטוח אני לא זורע". לאחר דיון חברי וידידותי ביטח הגזבר את הגידול מפני נזק. תפוחי האדמה נזרעו, נבטו וצמחו לתפארת. הימים היו ימי אביב יפים, אמר צבי הגזבר לאושי: "עוד חודש והיבול בחוץ, לא חבל על הכסף של הביטוח?". ענה לו אושי בפתגם סלובקי ידוע "אל תגיד הופ לפני שקפצת מהסוס" שמשמעותו: אל יתהלל חוגר כמפתח.
ימים ספורים אחרי שיחתם בחמישי למאי קרה הלא יאומן, עננים שחורים הגיחו מהמערב וכיסו את השמים. הטמפרטורה צנחה וסופה עזה עם כדורי ברד גדולים הכתה ללא רחם בשדה תפוחי האדמה. כל הצמחייה הירוקה נשברה ונרמסה. העלים חוררו ונתלשו והגבעולים נשכבו על האדמה. הנזק היה נוראי. נציג של חברת הביטוח שראה כי השדה גמור, נתן את הפיצוי הגבוה ביותר שאפשר עבור אובדן מוחלט של הגידול – 80%. מרכז המשק גרשון סוקול שהיה איש מעשי, ניחם את אושי ואמר:, "לא נורא, לפחות קיבלנו 80%. בוא נחרוש את השדה". אמר לו אושי: "גרשון, לא אוכלים את הדייסה כל כך חם כמו שמבשלים אותה. תן לי לחשוב על העניין יום-יומיים, חבל על תפוחי האדמה". גרשון הסכים לחכות.
אושי פיזר אוריאה (זבל כימי) בשפע, נתן השקייה נדיבה וראה איזה פלא: כעבור כמה ימים החל השדה הרמוס ללבלב מחדש. כעבור יותר מחודש נקצר הירק והוצאו תפוחי האדמה לאיסוף ידני. ובאמת, היבול היה קצת נמוך מהמקובל אצל אושי – שלושה טון לדונם של תפוחי אדמה קטנים יותר מהרגיל. למזלו של אושי באותה שנה היה ביקוש גדול לתפוחי אדמה קטנים והם נמכרו במחיר גבוה יותר מהגדולים. כך יצא, שההכנסה מתפוחי האדמה היתה כמו בכל שנה. בסיכומו של עניין, הרוויח קיבוץ מענית 180%. הגזבר שמח שעשה ביטוח, מרכז המשק שמח שהשדה לא נחרש בטרם עת ואושי שמח שגן הירק שהיה שנים ממקורות הפרנסה החשובים בקיבוץ, שוב לא אכזב.
|
|
הסיפור השלישי: אחרי חמישים שנה
|
| |
כשהיה אושי בן 40 חסרו זרעי תפוחי אדמה בארץ ישראל. באותה תקופה יובאו כל הזרעים באוניות, בעיקר מהולנד ואנגליה, בשל החשש ממחלות. קיבוץ בדרום, בעל מיכסה לגידול תפוחי אדמה, נותר לאחר חלוקת הזרעים ללא זרעים. אושי הציע לארגון מגדלי ירקות שישתמשו בתפוחי אדמה של מענית כזרעים, היות והם טופלו בצורה מקצועית ואינם נגועים באף מחלה. המוניטין של אושי היה ידוע, נעשתה בדיקה בשדה וההצעה התקבלה בדרג הגבוה ביותר בארגון מגדלי הירקות. זרעי תפוחי האדמה הוצאו ונשלחו ממענית לזריעה באותו קיבוץ. נפתרה בעיה מעיקה, כולם הרוויחו והכל נראה כשורה. אבל... לפקיד במשרד החקלאות, שתפקידו היה לעסוק בפיקוח, נודע הדבר. הוא התעצבן שעקפו את סמכותו ועשו דבר המנוגד לנהלים. הפקיד תבע את אושי באופן אישי למשפט. אושי התייצב למשפט והסביר לכבוד השופט כמה המעשה היה נכון וצודק, וכיצד סייע לקיבוץ שהיה במצוקה. השופט הבין, אבל חוק הוא חוק ואושי נקנס בסכום סימלי שאותו שילם ארגון מגדלי ירקות שעמד מאחוריו. השופט שאל את הפקיד שזכה במשפט מה יעשה בכסף והפקיד, שהיה יהודי דתי, ענה שיתרום אותו לבית הכנסת בו הוא מתפלל. אושי יצא מבית המשפט מעוצבן על הקנס הכספי אבל יותר מכך -בגלל שאותו פקיד לקח מארגון מגדלי ירקות כסף ולא חשב שראוי לתרום אותו בחזרה לחקלאים. אושי סיפר לי, אמנון בנו, את הסיפור כמה פעמים במהלך השנים ונשבע שלא ישכח לאיש את המעשה המכוער והוא עוד יפגוש אותו ויתחשבן איתו.
חלפו השנים אך השניים לא נפגשו. עברו חמישים שנה מאז אותו מקרה. ותיקי מגדלי תפוחי האדמה בישראל, ביחד עם ארגון מגדלי הירקות בעבר ובהווה, חגגו יום הולדת 90 לאושי ב"בית חביבה" בקיבוץ מענית. אושי ישב בכניסה וקיבל בשמחה ובהתרגשות את ידידיו ועמיתיו משכבר הימים. לפתע פתאום ראה אושי אדם דתי נשען על מקל נכנס לאיטו למועדון. אושי קרא לו בקול רם: "אתה! בוא הנה, בוא אליי. אני שמח שעוד בגלגול הזה אני פוגש אותך. אני נשבעתי לעצמי לסגור איתך חשבון על שתבעת אותי למשפט. איך יכולת ללכת נגד החקלאים ולגרום לי עוגמת נפש? ועוד, הוספת חטא על פשע כשלקחת כסף של חקלאים שעובדים עבורו בפרך ותרמת לבית כנסת? תתבייש לך". לקח לי דקות ארוכות להרגיע את אושי, שבסופו של דבר ריחם על אותו פקיד קטנוני ואמר לו במהלך המסיבה: "דע לך, אני אמנם מכסח אבל אני גם סולח"
המסיבה נמשכה באווירה חגיגית של נאומים וברכות ונחתמה בשירה בליווי אקורדיון. המסיבה הסתיימה בהצלחה, האנשים יצאו מהמועדון בהתרוממות רוח. המועדון נסגר ועימו נסגר חשבון שהיה פתוח חמישים שנה.
|
|
| הסיפור הרביעי : מה הקשר בין חתונה , כוס גזוז ועשרה דונם? |
| בשנת 1938 התחתנו אושי ומלכה בכרכור אצל הרב זרצקי, שחיתן דורות של זוגות במענית. הזוג הצעיר בא עם כמה חברים, שאחד מהם הלווה לאושי טבעת לצורך הטקס. הגזבר הקציב לאירוע כסף לכוס גזוז לכל משתתף. בדרך מהחופה, כחום היום, עצרו החברים הצמאים בדוכן הגזוז ובמעט הכסף קנו לכל חבר כוס גזוז. כששמע בעל הדוכן מה סיבת השמחה אמר בהתרגשות שהוא מוסיף על חשבונו כוס גזוז נוספת לכל חבר. אושי הודה לו והתחיל לשוחח עימו. נודע לו מהאיש ששדה הבור ליד הקיבוץ, שעומד מלא קוצים, שייך לו אבל יש לו דוכן גזוז ואין לו עניין לעסוק בחקלאות. למחרת היום ניגש אושי אל בעל דוכן הגזוז, הודה לו שוב על נדיבותו ושכנע אותו שיותר טוב שהשדה יעבוד כי יש סכנה שמישהו ישתלט עליו. אושי הציע לו כי קיבוץ מענית יקבל את החלקה בהשאלה כדי לעבד את השטח וכי בתמורה השטח יישמר ויהיה נקי ומטופל. בעל הדוכן החביב השתכנע מטיעוניו של אושי ועוד עשרה דונם יקרים מפז נוספו לאדמות הקיבוץ הצעיר ועזרו לפרנס את חבריו שעדיין גרו באוהלים |
|
| *אושי הוך (לימים – רם) , ממיסדי מענית,הקים בכרכור את גן הירק. מאז ועד גיל 65 מילא את תפקיד מרכז גן הירק במשך 45 שנים רצופות. אושי הפך למומחה בתחומו בישראל והיה מדריך חקלאי ומעריך נזקים מטעם ארגון מגדלי הירקות. אושי היה פעיל בארגון מגדלי ירקות כל השנים ולחם על זכויות החקלאים. אהב את האדמה וזו העניקה לו מיבוליה בשפע. |
|
|