היריות הראשונות על מענית -דב ליפרמן

דף הבית > חידון יום העצמאות2012 > היריות הראשונות על מענית -דב ליפרמן

יצאתי לשמירה עם תקווה שילר. זה היה מוקדם בבוקר יום שבת. החלפנו את שומרי הלילה, והיה עדין חושך. כבר לא היו ברשותי הכלבים שליוו אותי תמיד – הבוקסר שנמכר לצבא האנגלי והדוברמן, שהיה ער לכל רחש. היינו רק אני, תקווה והחשיכה, והצטרכתי לזקוף היטב את אוזני.
השחר החל לעלות, וכבר אפשר היה להבדיל בין התנים המייללים לבין הכלבים. ופתאום – יריה מצפון-מזרח הגבעה שמעל למשטרה (כיוון ברקאי היום), ועוד יריה מכיוון מזרח, מעבר לגבעת האקליפטוסים. העדרים שרעו בשדה החלו לרוץ מצפון למזרח. אמרתי לתקווה: "משהו הולך לקרות כאן"!
והנה יריה שלישית, מכיוון הפילבוקס, לא הרחק מהשער הרומאי. ביקשתי מתקווה שתרוץ להעיר את האחראי לבטחון, אך היא לא עשתה כן, ולא נותרה לי ברירה, אלא לרוץ לחדרו, מרחק של כ- 20 צעדים, חשוף ליורים. בקושי שכנעתי אותו לקום. הוא לא רצה להעיר אף אחר, לפני שיראה במו עיניו ויהיה בטוח שאכן היו יריות ואין זה פרי דמיוננו, כי הוא לא שמע כלום. היום זה נראה מצחיק, אבל אז – כל דקה שעברה נדמתה כשעה. האחראי לבטחון לא השתכנע שהיו יריות, וחזר לישון. ואנחנו נשארנו מתוחים כמו קפיץ, מקשיבים לכל רחש ורשרוש.
לא עברו 10 דקות ומטר יריות ניתך על הקיבוץ. אנשים התעוררו והחלו לצאת מדלתות חדריהם. המא"ז, צבי גרטנר,המכונה צביצ'קו, הגיע לעמדת השמירה. מיד החליפו אותנו חיילים וכולם רצו לנוקטה, לקבל נשק. הערבים לא ניצלו את חוסר הכוננות ואת השמירה הרופפת ליד עמדת הפילבוקס, עליה עמד שומר – פרטיזן לשעבר, בעל רגל תותבת, אשר ברח מיד, ואז נורה מטח יריות שוטף על קירות הפילבוקס. ככה החלו ההתקפות על מענית, שנמשכו כמה חודשים.

(סופר ע"י דב ליפרמן – ליפי – לנכדו עמי, במסגרת עבודת "שורשים" ונמסר לפרסום בחוברת ע"י המשפחה).

היריות הראשונות על מענית -דב ליפרמן

כניסת חברי הקיבוץ