לחג שמות נוספים: חג האורים, חג האור
את אווירת החג מרגישים ימים רבים לפני, ההכנות לקראת החג, בדרך כלל עם כיסוי קירות חדר האוכל בקולזים של יצירות לחנוכה המאירות את חדר האוכל באור צבעוני ומשרות על היושבים אווירה חגגית, דומה לעצי אשוח של הנוצרים, ומסמלים את חג האור.
עם השנים, ביוזמות של מפיקי ערבי חג, התפתחה מסורת של חגיגה החג בצורה משותפת בחדר האוכל. נדמה כי החג גם היום נחגג באווירה מיוחדת שלה שותפים כל האוכלוסייה חברים, נוער, תושבים ואורחים .
ילדי המרחבים עיטרו את חדר האוכל בנרות, הודלקו הנרות ולכל נר משמעות עבור מאירו, ושיא הערב היה המחזה לסיפור " חנה זלדה" שבו התגלו כל פעם כוכבים חדשים.
בימי החג חולקה הסופגנייה ברחבי המשק. כל מערכת עסקה בהכנות לקראת החנוכה מבתי הילדים, שיקשטו את חלונות הבתים בתמונות ובצלופנים צבעוניים, נרות החנוכה הודלקו בענפי המשק, במרכול ריח הסופגניות המעוטרות באבקת הסוכר נערמו לתוך סלי הקניה.
אוכלי הסופגנייה נמדדו בין אלו האהובים לנגוס בסופגנייה עם המילוי ואלו שלא.
כל יום הוקדש לערב ולפעילות החג: מצעד הלמפיונים שתמיד החל בהכנת יצירה לחג צעד מאזור הסנדלרייה דרך השבילים בקיבוץ והתלוכה, שלוותה בשנים מסוימות בשירה של שירי החג, שנוגנו במיקרופון שקולו הידד בכל הקיבוץ הגיע לחדר האוכל בו היה מתכנסים לחוג את החג.