חג הסוכות נחוג לזכר הימים שבני ישראל גרו בסוכות כשהיו בדרך ממצרים לארץ ישראל בעת יציאת מצרים.
לחג הסוכות מספר שמות, וכל אחד מהם מציין משמעות אחרת של החג:
חג הסוכות - מקורו של שם זה בפסוק מספר ויקרא (כ"ג, לג).
השם חג הסוכות נותן ביטוי למצווה העיקרית והבולטת של החג: ישיבה בסוכה. הסוכה היא מבנה ארעי המכוסה, הסוכה נבנית תחת כיפת השמים.
השם הזה הוא איזכור לארוע חשוב בתולדות העם: יציאת מצרים והנדודים במדבר עד להתנחלות בארץ ישראל. במהלך תקופה זו התגוררו שבטי ישראל בסוכות.
חג האסיף - את השם חג האסיף לחג הסוכות מוצאים אנו בפסוק מספר שמות: ..."וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה"... (שמות, כ"ג, טז).
חג אסיף מציין את סיום השנה החקלאית והוא בטוי למשמעות החקלאית של החג. האיכר גמר לאסוף את היבולים מהשדה והוא מתכונן לעונה חדשה. שם זה מדגיש את הקשר של עם ישראל אל אדמתו ואל ארצו- ארץ ישראל.
זמן שמחתנו - שם זה ניתן לחג על ידי חז"ל, והוא מבטא את אוירת השמחה בחג, שכן המצווה לשמוח בחג הסוכות מופיעה שלוש פעמים בתורה:
א. "שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לה' אֱלֹהֶיךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ:" (דברים, ט"ז, טו).
ב. ..."וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם"... (ויקרא, כ"ג, מ).
ג. "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:" (דברים, ט"ז, יג-יד).
החג - חג הסוכות נקרא בפי חכמינו גם סתם בשם חג. בכל מקום בו מופיעה המילה חג בלי תוספת, הכוונה לחג הסוכות.
מלבד ישיבה בסוכה יש מצוה של לקיחת ארבעת המינים.
ארבעת המינים הם: לולב, הדס, אתרוג וערבה.
בעת שבית המקדש קיים הייתה מצווה לעלות לרגל לירושלים בכל שלשת הרגלים.
מצות "הקהל" - אחת לשבע שנים, בשנה שלאחר שנת השמיטה היה העם מתכנס למעמד קריאת התורה על ידי המלך מעמד שנקרא מעמד הקהל. גם כיום מקיימים זכר למצוה זו ליד הכותל.
בשבת חול המועד סוכות קוראים במגילת "קהלת".
היום השביעי של חג הסוכות נקרא הושענא רבה שהוא על פי המסורת היום האחרון לחתימת דינו של האדם לגבי השנה שחלפה.