קיבוץ מענית - כור מחצבתי

קיבוץ מענית - כור מחצבתי  מאת: אברי שחם 15/04/11

בשבת האחרונה השתתפתי עם אשתי בכנס נוסטלגי. הזכרתי כבר שהחבורה עמה עליתי ארצה, ממשיכה לשמור על קשר. חלק מחבריה מתכנסים בתחילת כל חודש בבית קפה בת"א ובאביב כל שנה אנו עורכים כנס בו משתתפים לעתים גם חלק מחברינו הגרים בחו"ל. עד עתה נערכו הכנסים השונים במקומות שונים בארץ, אבל השנה התכנסנו לראשונה בקיבוץ מענית (נרבתה), בו נקלטנו כחבורת נוער ב-1949, עם עלייתנו ארצה.

ביוזמה מעניינת במיוחד של המארגנים, השתתף בכנס זוג מחברי הקיבוץ, רינה ברקת הארכיברית ובעלה יגאל, אשר סיפרו על השינויים שחלו ביישוב בשנים האחרונות. שמחנו לשמוע, כי אחר משבר כלכלי בשנות ה-90, קיבוצנו לשעבר נמנה כיום על השורה הראשונה של הקיבוצים עם חוסן כלכלי. אחת הנקודות שרינה הזכירה בסקירתה, שאחר שדור המייסדים הלך ברובו הגדול לעולמו, מנהלת היום את הקיבוץ שכבה של אנשים בני 50-60 ודור הביניים ניכר בחסרונו.

הערה זאת נקשרת לסיור שערכתי לפני כשנתיים למשפחתי במחוזות נעוריי. נוכחנו, כי הקיבוץ מטופח, מלא פרחים ופינות-חמד ויש בו בנייני מגורים, שלא היו מביישים שכונת ווילות בקיסריה. ילדיי שאלו בפליאה, מדוע בעצם הם לא נולדו במקום זה?
התשובה מורכבת. בשנות ה-50, כאשר רובנו עזבנו את הקיבוץ - רק שניים-שלושה זוגות נשארו במקום - רמת החיים והמגורים היו הרבה פחות טובות מזאת של היום. הארץ כולה התקדמה והשתנתה מאז. הגענו ארצה כנערים בני 16-17 ומהאונייה הובאנו ישר לקיבוץ. רבים מאתנו רצו ללמוד, להתקדם בחיים, להתנסות בחיים עצמאיים, לפגוש אנשים חדשים, להקים משפחות, אך נדמה לי, כי הסיבה העיקרית לכך שעזבנו העירה הייתה, כי הקיבוץ לא עשה מאמצים כנים, כדי לקלוט אותנו. עם זאת, אני חושב בחיבה רבה על שש השנים בהן ביליתי במענית - זה כולל שנתיים וחצי של שירות צבאי, אשר בסיומו נתקבלתי כחבר בקיבוץ - שם התחנכתי, התבגרתי, למדתי עברית, הפכתי לישראלי, התרגלתי לעבוד בשתי ידיי ולא לפחד מכל מלאכה שתוטל עליי, נישקתי לבחורה לראשונה.

בין היתר סיירנו גם בארכיון ונוכחנו, כי הודות לעבודתה המסורה של רינה, נשמר זכרם של כל חברי הקיבוץ שאינם יותר עמנו. את מדריכינו לשעבר, החברים עמם עבדנו בענפי המשק השונים, האנשים עמם התיידדנו, יכולנו לפגוש רק בבית הקברות היפה הממוקם על צלע גבעה - אשר גם בו סיירנו. היה מרגש ביותר לעבור בין המצבות ולקרוא את שמות האנשים שהשפיעו - לטובה ולרעה - על התפתחותנו.

אחת היוזמות הברוכות ביותר של רינה ברקת הייתה ב-2002, במלאות 60 שנים לעליית הקיבוץ על הקרקע, להציב שלטים על "כ-20 מבנים ומקומות שנותרו על תילם, בצורתם המקורית פחות או יותר, מהשנים הראשונות להתיישבות. רוב המבנים משמשים היום למטרות שונות לחלוטין מאלו שלמענם הוקמו. השלטים שהודבקו על המבנים ולידם מנציחים את המבנה וייעודו המקורי, ומציינים את תפקודו העכשווי, למען יידעו ויזכרו אלו החיים כיום במענית, והדורות הבאים אחריהם, שמץ מימי הבראשית". (מתוך החוברת "ימי בראשית, סיפור מקום ומקומות" שהתפרסמה בפברואר 2002).
פרסמתי כבר רשימות אחדות על חוויותיי בקיבוץ (ניתן למצוא אותן בחיפוש אחר מילת המפתח 'קיבוץ' בתחתית הבלוג) ואני מניח, כי אמשיך לעסוק מעת לעת בתקופה זאת שעיצבה את אישיותי.

הכותב הוא ישראלי נשוי, שלושה ילדים חמישה נכדים. עוסק בעריכה וכתיבה טכנית לפרנסתו ובכתיבה יוצרת ותרגום בעברית, אנגלית והונגרית וגלישה באינטרנט להנאתו. גר בת"א וגאה להימנות על חברי מרץ.