הנצחה

ירמיהו (ירמי) וייס ז"ל

ירמי נולד ב- 4 לדצמבר 1932 בברטיסלבה שבצ'כוסלובקיה, להוריו לידיה ויוחנן וייס, ונקרא בשם רוברט. עד פרוץ מלחמת העולם השניה התנהלו חייו בנחת ובאושר. עם פרוץ המלחמה עברו ההורים והילד הצעיר להונגריה, ובכך החלה מסכת נדודים ארוכה, כשהם בורחים מהגרמנים ממדינה למדינה.
בשנת 1944 נלקח האב למחנה ריכוז שממנו לא שב. ירמי, אמו וחמישה קרובי משפחה הסתתרו במרתף אצל גוי, בעיר ניטְרָה, במשך שבעה חודשים, תוך סיכון חייהם וחיי מצילם. אחרי המלחמה קיבל הגוי המציל תעודת "חסיד אומות העולם" ועץ ניטע על שמו בשדירת חסידי אומות העולם שב"יד ושם".
תנאי החיים במרתף היו קשים מאד. אי-אפשר היה לעמוד, רק לשבת או לשכב, בחשיכה מוחלטת. מצילם הביא להם אוכל פעם ביום ועדכן אותם בחדשות מהמלחמה. לאחר השחרור מהגרמנים החלו החיים לחזור למסלולם. ירמי למד בבי"ס תיכון והצטרף לתנועת השומר הצעיר, שם קיבל את שמו העברי – ירמיהו.
בשנת 1949, כאשר המשטר הקומוניסטי עלה לשלטון, עלה ירמי ארצה במסגרת עליית הנוער, והגיע עם קבוצתו "אל-על", שמנתה 70 נערים ונערות, לקיבוץ מענית. הנערים והנערות למדו ועבדו עד גיוסם לצה"ל. לאחר השחרור מהצבא חזר ירמי לקיבוץ והקים משפחה עם מרים, שאותה הכיר עוד במושבות הקיץ והחורף של השומר הצעיר בצ'כוסלובקיה, ואיתה עלה ארצה.
שתי בנות נולדו להם: דורית ודגנית ובמרוצת השנים התווספו גם שישה נכדים ונכדות, והרחיבו מעט את המשפחה הקטנה. אמו של ירמי עלתה אף היא ארצה והתגוררה בחיפה. ירמי שמר עימה על קשר מיוחד והדוק ובשנת 1978 עברה לגור עמו במענית, וזכתה לעשר שנים של חיים טובים בחיק משפחתה.
ירמי עבד ברפת ובבניין ובשנת 1956 יצא לירושלים ללמוד הדרכת נוער. במשך חמש-עשרה שנים עסק בהוראה ובהדרכה, וזו היתה עבורו תקופה מאד מעניינת, בה פרח והתפתח.
בשנת 1972 החליט לעשות הסבה מקצועית ויצא למדרשת רופין, ללמוד הנהלת חשבונות. תחילה עבד במקצועו החדש במפעלי "גרנות" ולאחר חמש שנים חזר למענית ועבד בהנהלת החשבונות, עד החודשים האחרונים, כאשר מצב בריאותו שהורע לא איפשר לו עוד לעבוד.
הוא היה מעורב בחיי הקיבוץ ופעל בועדות רבות במהלך שנותיו בקיבוץ, וביניהן: השתלמות, תרבות, חינוך, סידור עבודה, מערכת העלון. בכל ועדה שאליה נבחר היה פעיל ולקח אחריות.
ירמי ניחן בידי זהב ובסבלנות רבה, ועסק במיגוון רב של תחביבים: ריקמה, אריגת שטיחי-קיר ותמונות, ויטראז'. בעיסוקיו אלו החל עוד בילדותו, כאשר הסתתרו במרתף, ואמו לימדה אותו לרקום ולעשות מלאכות-יד שונות, כדי להעביר את הזמן הקשה ולהתקיים. הם מסרו את עבודות היד שעשו למצילם, והוא מכר אותן ובעזרתן כלכל את שבעת הנפשות שהסתיר. במהלך השנים פיתח ירמי את תחביביו אלו, שאותם למד ועסק בהם במקצועיות וביצירתיות שנים רבות.
בצעירותו הירבה ירמי לשחק שחמט, וכשהתקיימה אולימפיאדת השחמט בחיפה גוייס לפעילות, כדי לעזור בארגון. עם התבגרו עבר לתחום חדש – ברידג', שבו התמיד עד ימיו האחרונים ואף זכה לגביעים ולתעודות .
ירמי אהב את החיים וידע לחיות היטב. הוא אהב אוכל טוב, כוס יין טוב, סרטים, הצגות וריקודים. אהב וידע היטב לרקוד, ולא היה חג בקיבוץ שבו לא הפליא הזוג היפה, ירמי ומרים, בריקודים, להנאת קהל הצופים.
אך יותר מהכל אהב ירמי לטייל. הוא הירבה לטייל ברחבי הארץ ובחו"ל. כמו כל דבר שאהב ועסק בו – גם בתחום זה למד ורכש השכלה רחבה.
הוא סיים קורס למדריכי טיולים במיכללה האזורית מנשה והיה מארגן ומדריך את טיולי הקיבוץ. כל טיול, בין אם היה זה טיול של הקיבוץ או טיול של המשפחה, הוכן על ידו בקפידה רבה. הוא היה יושב עם ספרים ומפות, חוקר ולומד את המסלול, הגיאוגרפיה וההיסטוריה של יעדי הטיול, ומוביל את הטיול בבטחה ובידע רב. לימים, כשהמחשב האישי התפתח והחל עידן האינטרנט, השתלט ירמי היטב על רזי המחשב ונחשף לעולם חדש, רחב ואין-סופי של ידע, שבו עשה שימוש רב בהכנת טיוליו. בשנים האחרונות הירבו ירמי ומרים לטייל בחו"ל עם בנותיהם דורית ודגנית, וטיולים שנתיים אלה היו האירוע המשפחתי המרכזי של השנה, שאליו התכונן ואותו הכין בקפידה חודשים רבים לפני היציאה לטיול.

ירמי היה איש נעים הליכות, חברתי ואוהב אנשים. הוא כיבד את זולתו, קיבל והכיל כל אחד לפי דרכו, מבלי לבקר ומבלי להעיר. הוא היה אופטימי מאד וראה תמיד את חצי הכוס המלאה. מעולם, גם בזמנים ובימים קשים, לא התלונן ותמיד האמין ובָּטָח שיהיה טוב. וכך נזכְרֶנו.
יהי זכרו ברוך.
12.2.2009